כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות נ' שגיא ואח'

החלטה

1.ביום 23.9.09 ניתן פסק דין בתובענה שהגישה המשיבה 1 (להלן: האגודה) נגד המבקש (להלן: שגיא) ואחר, ובתביעה שכנגד שהגיש האחרון נגד האגודה ואחרים, ביניהם המשיבים 2 ו-3. בחלקו הרלוונטי אסר פסק הדין על שגיא לבצע עבודות בניה בחלק המזרחי של חלקה 15 בגוש 11536. האגודה מצדה חויבה לשלם לשגיא פיצוי בסך 15,000 ₪.

2.על פסק דין זה הגישה האגודה ערעור. בדיון שהתקיים ביום 2.11.10 בבית המשפט המחוזי בחיפה הגיעו שגיא והאגודה לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ולפיו "..האגודה לא תמנע מעבר בחלקה 15 כל זמן שחלקה זו פתוחה למעבר של הציבור. אין לאגודה כל כוונה לגדר חלקה זו, כל עוד לא יינתן היתר על פי חוק של המועצה האזורית – ועדות התכנון – זבולון, לעשות שימוש אחר בחלקה. ..חיובה של האגודה לשלם לשגיא את הפיצוי בסך 15,000 ₪, מבוטל. יתר קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק דינו, יישארו על כנן.."

3.ביום 22.9.11 הגיש שגיא בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן גם: הפקודה) אליה צורפו כמשיבים האגודה, מי שמכהנים כחברי ועד האגודה (המשיבים 3, 4 ו-5) ומי שבפועל ביצע יחד עם אחרים את המעשים המהווים ביזיון בית משפט (המשיב 2). על פי הנטען, ביזו המשיבים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בכך שהרסו את דרך המעבר הקיימת בחלקה 15 לחלקה 14 שבחזקתה של שגיא ויצרו מכשול המונע את הגישה אליה.

בהתאם לבקשה מתבקש בית המשפט "..להצהיר כי המשיבים ביזו את צו בית המשפט וכפועל יוצא מכך לחייבם בתשלום קנסות, פיצויים ואף ליתן עונשי מאסר לכל מי אשר יבזה בפעם נוספת את הוראות פסק הדין" וכן "..להורות על חיוב המשיבים בהוצאות לדוגמא בגין הצורך לבצע תיקונים על ידי מר שגיא, והכל על חשבונו הפרטי...".

4.מהבקשה, הנתמכת בתצהירו של שגיא עולה כי המעשים המיוחסים למשיבים נעשו ביום 18.5.11, ארבעה חודשים תמימים לפני שזו הוגשה לבית משפט זה. אמנם נכון, בסמוך למועד ההפרה הנטענת הגיש שגיא בקשה דומה לבית המשפט המחוזי, שלא נדונה מחמת חוסר סמכות, ברם למבקש לא אצה הדרך שהרי לא הזדרז להגישה שוב לבית משפט זה.

5.בתום הדיון בבקשה הוחלט על דחייתה על הסף. ואלה הם טעמיי:

המשיבים 4 ו-5 לא היו צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין, ואין כל ראיה - להבדיל מהשערה בעלמא בדבר מעורבותם במעשה המבזה הנטען - כי ידם היתה במעל.

שגיא תבע אמנם את המשיבים 2 ו-3 בתביעה שכנגד ברם התובענה נגדם נדחתה, ועל כך לא הוגש ערעור.

הגם שההלכה הפסוקה הכירה בזכות לאכיפת פסק דין נגד זר, שלא היה צד להליך המשפטי אך זאת כדי לאפשר לבעל הדין הזוכה ליהנות מפרי זכייתו. במקרה דנן אין מקום להתיר אכיפה נגד מי שלא היה צד להליך הן משום שאין ראיה כי המשיבים 3 – 4 (חברי ועד האגודה) או מי מהם הורה למשיב 2 (שכיר באגודה) לבצע את העבודה, והן משום שאין ראיה כי האחרון ידע על תוכן ההסכמה שקיבלה תוקף של פסק הדין בבית המשפט המחוזי.

6.גם הסעד המבוקש נגד האגודה - וכפועל יוצא גם נגד יתר המשיבים – אין מקום לתיתו. אף אם נכונה הטענה והאגודה הפרה את פסק הדין של בית המשפט המחוזי (והאגודה מכחישה זאת) הרי שההפרה תוקנה זה מכבר על ידי שגיא, ועל חשבונו. מאז לא שונה המצב כך שמטרת הבקשה אינה למנוע מעשה הפרה עתידי אלא חיוב בפיצוי בגין הוצאותיו של שגיא. אין צורך לומר כי דיני ביזיון בית משפט לא נועדו לפצות את הצד הנפגע.

7.על האמור לעיל יש להוסיף, כי פסק הדין כמות שהוא אינו ניתן לאכיפה לפי פקודת ביזיון בית משפט. בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין סוכם כי "האגודה לא תמנע מעבר בחלקה 15 כל זמן שחלקה זו פתוחה למעבר של הציבור" ונרשמה גם הצהרתה לפיה אין בכוונתה "לגדר" את חלקה 15 ללא היתר הרשויות המוסמכות שיאפשר שימוש אחר בה. הנה-כי-כן האגודה התחייבה שלא לגדר את חלקה 15 ברם לא התחייבה – ולא חויבה – להימנע מפעולות אחרות מותרות.

8.לא זו אף זו, פסק הדין בערעור הותיר על כנן כל קביעותיה של הערכאה הדיונית, ובתוך כך גם צו המניעה שניתן נגד שגיא וזכות האגודה לנהוג בחלקה מנהג בעלים לרבות השכרתה בשכירות קצרת מועד.

9.מכאן, גם אם יש ממש בפרשנות שגיא את הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין הרי שעצם האפשרות לתת לו פרשנות סבירה אחרת מונעת אכיפתו בהליכים לפי הפקודה.

10.הבקשה כאמור נדחית. מתוך תקווה (שעד כה נכזבה) כי הצדדים ישכילו להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 8 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: