כפיר נ' נציבות שרות המדינה

החלטה

1.לפנינו בקשה למתן היתר לפי סעיף 4(ג)(3) לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן – החוק).

2.המבקש, רועי כפיר, עבד במשרד האוצר עד ליום 14.10.13, בתפקיד מנהל תחום בריאות באגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (מחודש יוני 2013 עד לחודש אוקטובר 2013). קודם לכן, עבד במשרד האוצר בתפקיד רפרנט באגף התקציבים (מחודש פברואר 2010 עד לחודש יוני 2013). בקשתו של המבקש הינה, לקצר את תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק ולאפשר לו להתחיל לעבוד החל מיום 14.11.13 בהסתדרות המדיצינית הדסה (להלן – הדסה), ככלכלן ביחידת כלכלה חדשה שמקים בית החולים.

3.המבקש פירט, כי במסגרת תפקידו האחרון במשרד האוצר, כמנהל תחום בריאות באגף השכר, הוא ריכז את עבודת אגף השכר בתחום הבריאות, ובכלל זה, גם המליץ לממונה על השכר, בנושאים הקשורים לעבודתו מול ארגוני העובדים והגופים המפוקחים על ידי הממונה על השכר. המבקש הסביר, כי בית החולים הדסה אינו "גוף מתוקצב" ולכן הוא לא נמצא תחת פיקוח הממונה על השכר. יחסי העבודה בין אגף השכר לבין הדסה, הינם יחסים של שיתוף פעולה "בין שווים" – יחסים בין שני מעסיקים במערכת הבריאות, המשתפים פעולה מול ארגוני עובדים המועסקים הן על ידי משרד הבריאות והן על ידי הדסה. כפועל יוצא ממערכת יחסים זו, הרי שבארבעת החודשים האחרונים בהם הועסק באגף השכר, לא היה המבקש מוסמך להחליט או להמליץ על הענקת זכות להדסה. גם הדסה, לא נזקקה להחלטותיו של המבקש. בנסיבות אלה, ביקש המבקש להתייחס לארבעת חודשי עבודתו באגף השכר, כתקופת צינון חיצוני לכל דבר.

4.אשר לתפקידו הקודם כרפרנט באגף התקציבים, פירט המבקש בכלליות, כי הוא היה אחראי על תקציבי בתי החולים והפיתוח של משרד הבריאות, ועל נושאי כוח אדם. לדבריו, תפקיד הרפרנט הינו תפקיד זוטר – הוא כפוף לרכז, אשר כפוף לסגן הממונה על התקציבים, אשר כפוף לממונה על התקציבים. בהתייחסו לממשקי עבודתו עם הדסה במסגרת תפקידו כרפרנט, טען המבקש, כי אלה היו מצומצמים ולא סדירים, כלהלן:

א.ליווי כתיבתם של שני מבחנים שכתב משרד הבריאות בשנתיים האחרונות, לתמיכה בפרויקטים של בינוי בבתי חולים ציבוריים, ובכלל זה, גם תמיכה בפרויקט בניית מגדל האשפוז החדש בהדסה. המבקש עצמו, לא היה מעורב בהחלטה על מתן התמיכה להדסה, גם לא על סכומי התמיכה. לדבריו, טיוטת מבחן התמיכה פורסמה להערות הציבור בחודש ינואר 2013 ואילו מעורבותו שלו בתהליך הסתיימה בחודש דצמבר 2012. כן ביקש המבקש להבהיר, כי מבחני התמיכה הינם מבחנים כלליים לכל בתי החולים בארץ, ומשכך, לא היתה לו זיקה ישירה להדסה.

ב.השתתפות בדיונים שקדמו להחלטותיו של סגן הממונה על התקציבים, בחודשים יולי 2011 ויולי 2012, להגדלת השיפוי התקציבי שיוענק לבתי חולים ציבוריים, אשר ישלמו מענקים מותנים לרופאים בפריפריה ובמקצועות מצוקה. המבקש הוסיף, כי הוא גם הופקד מטעם אגף התקציבים על יישום ההחלטות הללו, ובכלל זה, ביצע פניות תקציביות להעברת התמיכה לבתי החולים הממשלתיים. כן ליווה את כתיבת מבחן התמיכה של משרד הבריאות, באמצעותו הועברה התמיכה לבתי החולים הציבוריים, וגם להדסה. מבחן התמיכה האמור, פורסם בחודש אפריל 2012. המבקש ביקש להבהיר, כי מבחן התמיכה הוא אך בגדר הוצאה לפועל של ההחלטות שנתקבלו וכי המדובר במבחן כללי, לכל בתי החולים בארץ. כן ביקש להבהיר, כי החלטותיו של סגן הממונה על התקציבים, לא הבחינו בין בתי החולים הציבוריים, כך שהדסה לא נהנתה מהחלטה זו יותר מבתי חולים אחרים. לכן, טען, כי לא היתה לו זיקה ישירה או עקיפה להדסה.

ג.לבקשת סגן הממונה על התקציבים, בחודש ינואר 2013 הציג המבקש בפני רפרנט חדש באגף התקציבים, ניתוח של גירעון הדסה, אשר נדרש לצורך קבלת החלטה בפנייתה של הנהלת הדסה, לקבלת סיוע כספי מתקציב המדינה. המבקש ליווה את הרפרנט החדש בביצוע המשימה, ובמסגרת זו, גם השתתף בפגישות שעניינן בבקשת נתונים מאגף הכספים של הדסה וניתוחם. המבקש לא היה מעורב בדיונים מול הנהלת הדסה על עצם הענקת הסיוע או היקפו.

5.במסגרת נימוקיו לבקשה, התייחס המבקש גם לנסיבות פרישתו. לדבריו, מנכ"ל הדסה הוא שפנה אליו בהצעת העבודה, במהלך חודש ספטמבר 2013, לאחר שהנהלת הדסה החליטה על הקמת יחידת כלכלה חדשה, אשר תפעל לשיפור הניהול הכלכלי של המרכז הרפואי. המבקש הדגיש, כי הצעת העבודה התקבלה כחודשיים וחצי לאחר שעזב את אגף התקציבים, ולא ניתן היה לצפות את קבלתה טרם עזיבתו את האגף.

6.לנוכח כל אלה, ביקש המבקש לקצר את תקופת הצינון הקבועה בחוק ולאפשר לו להתחיל לעבוד בהדסה החל מיום 14.11.13.

7.המשיבה, מצידה, אישרה את התיאור העובדתי המופיע בבקשה והביעה דעתה, כי בנסיבות העניין אין מניעה לקבל את בקשתו של המבקש, לקיצור תקופת הצינון עד ליום 14.11.13, כחודש לאחר סיום תפקידו במשרד האוצר. זאת בהינתן, שפוטנציאל ההשפעה של המבקש היה מוגבל, ובשים לב לכך, שבתפקידו האחרון באגף השכר, לא עלה חשש לניגוד עניינים, שכן בית החולים הדסה אינו גוף מתוקצב והמבקש לא היה מוסמך להעניק זכות או להמליץ על הענקת זכות להדסה, במסגרת תפקידו זה. כן ייחסה המשיבה משקל לכך, שמאז חודש ינואר 2013 לא טיפל המבקש בנושא הנוגע להדסה, כמו גם לנסיבות פרישתו, לאחר שירות מסור של 3 שנים, בעקבות פנייתו של בית החולים הדסה אליו.

8.הצדדים הודיעו, כי הם מוותרים על קיום דיון בפני הוועדה והם מבקשים ליתן החלטה על סמך הבקשה ותגובת המשיבה, שהוגשו בכתב.

9.בשים לב להסכמת המשיבה, ולאחר ששקלנו את הדברים, הגענו למסקנה, כי יש להיעתר לבקשתו של המבקש לקיצור תקופת הצינון. אכן, העובדה, שבשנתיים האחרונות, במסגרת תפקידו כרפרנט באגף התקציבים, היה המבקש מעורב בנושאים הקשורים לבתי חולים, וביניהם גם לבית החולים הדסה, הגוף בו הוא מתעתד לעבוד, מקימה לכאורה חשש לפגיעה בטוהר המידות של השירות הציבורי, כאמור בסעיף 14(א) לחוק. חשש זה עולה במיוחד לגבי העובדה, שבחודש ינואר 2013, ליווה המבקש רפרנט חדש באגף התקציבים, בהכנת ניתוח של גירעון בית החולים הדסה, אשר נדרש לצורך קבלת החלטה בפנייתה של הנהלת הדסה, לקבלת סיוע כספי מתקציב המדינה.

10.ברם, נחה דעתנו, כי מכלול נסיבות המקרה מאיינות את החשש האמור. שכן, עולה, כי כל ממשקי עבודתו של המבקש עם בית החולים הדסה, היו עקיפים למדי. הוא לא היה מעורב בקבלת ההחלטות השונות על מתן התמיכה לבתי החולים השונים (ובכלל זה בית החולים הדסה) – בין אם בפרויקטים של בינוי בבתי חולים ציבוריים (ובפרט, פרויקט בניית מגדל האשפוז החדש בהדסה) ובין אם בהחלטה על הגדלת השיפוי התקציבי שיוענק לבתי חולים ציבוריים, אשר ישלמו מענקים מותנים לרופאים בפריפריה ולמקצועות מצוקה. בהקשר זה, אין להתעלם מדברי המשיבה, כי תפקיד הרפרנט הינו "התפקיד הזוטר ביותר במבנה של האגף, אשר מעליו נמצא רכז, סגן הממונה על התקציבים והממונה על התקציבים" (בסעיף 1 לתגובתה). אנו סבורים, כי מעבר לכך, שהרפרנט אינו מוסמך לקבל החלטה על דעת עצמו, כמו גם שאינו מוסמך להחליט על הענקת זכות לאחר, הרי שבשים לב למיקומו בדרג האגף, גם פוטנציאל ההשפעה של המלצתו, היה מינורי למדי. כן התרשמנו, כי במסגרת עיסוקו בליווי משרד הבריאות בכתיבת מבחני התמיכה להחלטות שנתקבלו, לא היתה למבקש זיקה ישירה לבית החולים הדסה, שכן מבחני התמיכה הינם מבחנים כלליים לכל בתי החולים בארץ. מכל מקום, מעורבותו בכתיבת מבחני התמיכה, הסתיימה בחודש אפריל 2012 (לגבי המבחן לתמיכה בבתי חולים שישלמו מענקים לרופאים בפריפריה) ובחודש דצמבר 2012 (לגבי המבחן לתמיכה בפרויקטים של בינוי בבתי חולים ציבוריים).

11.לכך מצטרפת העובדה, שמאז חודש ינואר 2013, לא טיפל המבקש בנושא הקשור לבית החולים הדסה, ומאז חודש יוני 2013, עת עבר לעבוד באגף השכר, לא היה המבקש אף מוסמך להמליץ על הענקת זכות לבית החולים הדסה, שכן הדסה אינו "גוף מתוקצב" ולכן הוא אינו מפוקח על ידי הממונה על השכר. אנו סבורים, כי יש בפרק זמן זה כדי להפיג את החשש לפגיעה בתדמיתו של השירות הציבורי, ולו למראית עין של פגיעה כזו, בקבלת בקשתו של המבקש להתחיל לעבוד בהדסה, כחודש בלבד לאחר פרישתו ממשרד האוצר. בפרט, אנו סבורים, כי ניתן לראות את ארבעת החודשים האחרונים בהם הועסק באגף השכר, כחודשי צינון פנימי.

12.לבסוף, אין להתעלם מנסיבות פרישתו של המבקש, שכדברי המשיבה, פורש לאחר "שירות מסור" של שלוש שנים (בסעיף 14א לתגובתה). בית החולים הדסה, הוא שפנה אל המבקש בהצעת העבודה האמורה, ולא הפוך, זאת בחלוף כחודשיים וחצי מיום שעזב את אגף התקציבים. מצב דברים זה, מפיג את החשש, שהמבקש ניצל בתקופת עבודתו שם את מעמדו וסמכויותיו לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם עימו הוא מבקש לעבוד כעת, לאחר פרישתו מן השירות הציבורי.

13.בהינתן כל האמור לעיל, נוטה הכף לטובת קיצור תקופת הצינון כמבוקש. אשר על כן, אנו קובעים, כי תקופת הצינון של שנה הקבועה בחוק תקוצר באופן שהמבקש יוכל להתחיל לעבוד בבית החולים הדסה, החל מיום 14.11.13.

היתר זה ניתן למבקש בכפוף לקיום המגבלות המוטלות עליו בסעיפים 2 ו-3 לחוק.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

__________________ __________________