כעכוש נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת העררים לעניין אי כושר (להלן- הוועדה) מיום 21.10.2012 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על-פי סעיף 211(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן- ההחלטה).

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, הוועדה לא בדקה אותו ואת המסמכים הרפואיים כראוי. הוועדה לא התייחסה כראוי לתלונות המערער ולא ייחסה את המשקל המתאים למסמכים הרפואיים. הנכויות והליקויים מהם סובל המערער מעידים על מצבו המידרדר ועל אי כושרו של המערער לעבוד בשיעור של לפחות 50%. הוועדה טעתה כשקבעה שהמערער במצב כללי טוב, כאשר יש ימים שבהם המערער לא מצליח לסיים את יום עבודתו מפאת כאביו ומגבלותיו. הוועדה לא התחשבה בטענות המערער לפיהן הוא עבר לעבוד בעבודה יותר קלה ולא ביררה את מהות העבודה המבוצעת על ידו ועל השפעת השינוי על המשך עבודתו בעתיד. הוועדה לא נימקה את החלטתה ולא הביאה בחשבון את גילו, השכלתו, הכשרתו המקצועית של המערער ויכולתו האמיתית לעבוד. הוועדה לא ציינה באיזה שיעור נפגע כושר העבודה של המערער. המערער יוצא נפסד מהמשך עבודתו, שכן אם היה מפסיק לעבוד במשך 6 חודשים היה מקבל דרגת אי כושר של לפחות 50%.

3.לטענת המשיב, הקביעה לגבי דרגת אי כושר מתייחסת רק לאובדן כושר של למעלה מ – 50% ורק לאחר שנקבע שהמערער איבד את כושרו לעבוד בשיעור העולה על 50% נקבעת דרגת אי הכושר באחד מהשיעורים הבאים: 60%, 65%, 74% ו – 100%. למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור של 46% ולכן יש הלימה בין הקביעה הרפואית לבין הקביעה בדבר אי כושר עבודה, בפרט כשהמערער ציין בפני הוועדה שהוא ממשיך לעבוד. בפני הוועדה עמד גם דו"ח של עובדת שיקום שקבעה שהמערער מסוגל לעבוד בהיקף מלא. גם אם המערער עובד בעבודה יותר קלה הוא ממשיך לעבוד באותו ענף, בענף הנגרות.

דיון והכרעה

4.הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)].

במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טענתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. בהתאם לעקרון האמור נבחן להלן את טענות הצדדים.

5.בדיון שנערך ביום 21.10.2012 שמעה הוועדה את תלונותיו של המערער:

"עובד כיום בנגרייה בגליל עובד בחדר הרכבות ובמשך כ- 20 שנה עובד. מתחיל לעבוד ב – 7:00 ואמור לעבוד עד שעה 16:00 מוסר כי יש ימים שלא משלים את יום העבודה כי לא מרגיש טוב. יש לי קצת בעיות יש לי כאבים בחזה נוטל תרופות נמצא במעקב מוסר שסובל מסכרת מטופל בכדורים כמו כן מוסר על לחץ דם.".

הוועדה התייחסה לנתוניו האישיים של המערער, ולחומר הרפואי בעניינו כדלקמן:

"התובע בן 55 אובחן כסובל ממחלת לב הגבלה ע"ש צווארי סכרת טנטון סהכ 46%.

בהופעתו בפני הועדה מוסר שעובד בנגרייה בגליל כנגר מרכיב כ- 20 שנה. לאחרונה עבר לעבוד בעבודה קלה יותר עקב מצבו הבריאותי. עבודה זו מאפשרת לו לעבוד בצורה סדירה כל ימות השבוע.

מתלונן על כאבים בחזה ומטופל בכדורים ולחץ דם."

הוועדה סיכמה את מסקנותיה:

הועדה לאחר עיון במסמכים שבתיק קובעת שהתובע איבד אכן מכושר עבודתו אך לא בשיעור של 50% ויותר.

בעבודתו הנוכחית ממצה את הנושא.

לפיכך דוחה הועדה את הערר."

לאור האמור, דחתה הוועדה את הערר.

6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.