כספי (קטין) ואח' נ' קרנית- הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן – החוק), בגין פגיעתו של התובע, יליד 23.7.08, בתאונת דרכים מיום 8.7.11, במהלכה נפגע מרכב מיצובישי מס' רישוי 3017066 (להלן – הרכב).

1.התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב, שניאור טסלר (להלן – טסלר) וכנגד קרנית, נוכח הטענה כי לרכב לא היה ביטוח חובה בעת התאונה. קרנית כפרה בחבותה, וכן הגישה הודעת צד ג' נגד טסלר, בהיותו הנוהג/המשתמש ברכב הפוגע, וכנגד שטול אנדריי (להלן – שטול), בהיותו הבעלים/מתיר השימוש ברכב.

2.צדדי ג' הנ"ל לא הגישו כתבי הגנה. נוכח המחלוקות העובדתיות ביחס לתאונה ולשאלת קיומו של ביטוח חובה תקף לרכב בעת התרחשותה, זומנו צדדי ג' הנ"ל להתייצב לדיונים שנערכו בתיק ואף הוצאו נגדם צווי הבאה. על אף האמור, שטול לא התייצב לדיונים. אשר לטסלר, לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, התייצב הוא לדיון בבית המשפט וגרסתו נשמעה לגופה.

התאונה:

3.כאמור לעיל, לפי הנטען בתביעה נפגע התובע בתאונה ביום 8.7.11, בהיותו כבן שלוש שנים. לגרסת התביעה, ביום התאונה שהה התובע עם אמו ואחיו ליד הבניין בו התגוררה המשפחה במגדל העמק. אביו הגיע למקום עם רכבו והחנה אותו בצד הכביש הסמוך. התובע, אשר ראה את אביו, רץ לקראתו ונכנס לכביש. הוא נפגע על-ידי הרכב בו נהג טסלר. כתוצאה מהפגיעה נחבל התובע ונפל, משטרה ואמבולנס הוזעקו למקום, והתובע פונה לבית החולים על-ידי אביו.

4.מהראיות שהוצגו עולה כי אין חולק למעשה שהתובע נפגע ביום האירוע ובמקום המתואר בתביעה – בכביש בסמוך לביתו. כמו-כן אין חולק כי באותה עת נהג טסלר ברכב באותו מקום. המחלוקת הינה בדבר נסיבות הפגיעה בזיקתן לרכב, כאשר לפי הנטען בתביעה התובע נפגע מהרכב, ואילו לטענת טסלר התובע נפל ללא כל קשר לרכב.

5.אקדים ואציין את מסקנתי לפיה במחלוקת עובדתית זו יש להעדיף את העדויות מטעם התביעה, על-פני עדותו של טסלר.

6.מטעם התביעה העידו שני הוריו של התובע. אביו של התובע תיאר את ההתרחשות ביום האירוע. לדבריו, ברדתו מרכבו הוא הבחין בבנו רץ לקראתו לכיוון הכביש. הוא צעק לעברו שיעצור, אך ללא הועיל. לדבריו, הוא התקדם לכיוון התובע, וכאשר היה במרחק של כמטר ממנו ראה אותו נפגע מהרכב בו נהג טסלר. האב עומת בחקירה הנגדית עם הטענה כי התובע נפל בכביש ללא כל קשר לרכב, והכחיש זאת מכל וכל תוך שהוא מציין כי ראה את הפגיעה עצמה. אמו של התובע העידה אף היא על התרחשות המתוארת, במהלכה רץ התובע לעבר אביו שהיה בצידו השני של הכביש, ונפגע על-ידי הרכב שחלף במקום. כן העידה, כי היא רצה אחרי בנה בניסיון לעוצרו, וראתה את הפגיעה בעת התרחשותה (עמ' 14, ש' 31).

7.אני מוצאת את עדויות הורי התובע כמהימנות. גרסתם היתה עקבית וברורה, ועדותם לא היתה מוגזמת והותירה רושם מהימן. האוטנטיות והמהימנות של גרסתם מחוזקות בעובדה כי היא הועלתה מיד לאחר האירוע, כעולה ממסמכי בית החולים בהם תועדה גרסת ההורים כי בנם נפגע ממכונית (ת/3). חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בדו"ח המשטרה אשר הוזעקה למקום, בו תיעוד של דיווח טלפוני שנמסר למשטרה על האירוע מאישה בשם מורן, בו נמסר על "רכב שדרס ילד בן 4" (ת/1). גם מאפייני הפגיעה (חבלות בצד שמאל של הגוף) תואמים את ההתרחשות שתוארה על-ידי ההורים (פגיעה מחלקו הימני הקדמי של הרכב).

8.אל מול גרסתם של ההורים עומדת גרסתו של טסלר, אשר הכחיש כאמור כי הרכב בו נהג פגע בתובע. גרסה זו לא ניתן לקבל. עדותו של טסלר, כמכלול, היתה נגועה בסתירות ובאי-דיוקים מהותיים, כפי שיפורט בהמשך בסוגיית הביטוח, ועל רקע לא ניתן לתת בה אמון. גרסתו ביחס להתרחשות הפגיעה עצמה אף היא לא היתה עקבית. בהודעתו למשטרה ציין כי התובע קפץ לכביש "לא פגעתי בילד. אבל הוא נפל. אולי נבהל" (נ/4, עמ' 2). בחקירתו על-ידי חוקר מטעם קרנית תיאר כי ראה את התובע שוכב על הכביש לאחר שהסיט את רכבו לשמאל על מנת להימנע מלפגוע בו (ר' תמליל השיחה עם החוקר אשר הוגש כראיה מטעם קרנית, ללא הסתייגות, עמ' 18-19). ואילו בעדות בפניי ידע טסלר לתאר התרחשות מפורטת וממוקדת לפיה הוא ראה את התובע כשהוא מועד ונופל על הפנים בירידה מהמדרכה (עמ' 23, ש' 26-30, עמ' 24, ש' 1-3). מדובר בפיתוח ועדכון של פרטי הגרסה עם חלוף הזמן, באופן שפוגם במהימנות שניתן לייחס לה.

9.סיכומם של דברים; אני מקבלת את גרסת התביעה, כפי שהוכחה בפניי, ולפיה התובע נפגע מהרכב, בעת שהיה נהוג על-ידי טסלר.

היעדר ביטוח חובה:

10.ומכאן למחלוקת בשאלת קיומו של ביטוח חובה תקף לרכב בעת האירוע.

11.מהראיות בתיק עולה כי התאונה התרחשה בשעה 10:14 לערך; הדבר עולה מעדויות התביעה וכן מדו"ח המשטרה המתעד הודעה שנמסרה למשטרה בשעה האמורה אודות האירוע (ת/1). תעודת ביטוח החובה של הרכב הפוגע שולמה ביום האירוע בשעה 10:45; כך עולה ממסמכי בנק דיסקונט (בו בוצע התשלום) אשר הוגשו לתיק. המסקנה הינה, איפוא, כי תעודת הביטוח שולמה לאחר התאונה, וכי בעת התאונה לא היה הרכב מבוטח בביטוח חובה תקף.

12.בעדותו בפניי טען טסלר, כי הרכב האמור נרכש על-ידי חברו שטול כשבועיים לפני התאונה. לטענתו, לא נעשה בו שימוש עד אותו מועד ולא נערך לו ביטוח חובה. לדבריו, הוא תכנן להשתמש ברכב ביום האירוע, ולפיכך בבוקרו של אותו יום הוא ביקש מחברו, בשם ניר אנקונינה (להלן – ניר), כי ישלם עבורו את תעודת הביטוח. לדבריו, ובשעה 10:10 התקשר אליו ניר והודיע לו כי התעודה שולמה, ולפיכך הוא סבר בעת נהיגתו כי הביטוח הוסדר (עמ' 22, ש' 27-29 ). גרסה זו לא ניתן לקבל, מהטעמים שלהלן.

ראשית, גרסת טסלר בעדותו בפניי סותרת את הגרסה שמסר לחוקר מטעם קרנית. לפי הגרסה שמסר טסלר לחוקר, הוא ביקש מניר לשלם עבורו את פוליסת הביטוח עוד בטרם החל בנסיעתו באותו יום. ניר הלך לבנק הדואר, ולאחר שראה שהוא סגור התקשר לטסלר, והאחרון הפנה אותו לבנק דיסקונט (עמ' 15 לתמליל). ניר שילם את התעודה ומסרה לטסלר, ואז יצא טסלר לנסיעה (עמ' 15-16 לתמליל). ברי כי גרסה זו איננה מתיישבת עם הנתונים שצויינו לעיל המעידים על כך שהתשלום עבור הביטוח בוצע לאחר מועד התאונה, וממילא לאחר שטסלר כבר החל בנסיעתו. גרסת טסלר בעדותו, לפיה סמוך לפני התרחשות התאונה התקשר אליו ניר ועדכנו כי התעודה שולמה, סותרת מהותית את הגרסה שמסר לחוקר, מבלי שניתן כל הסבר לשינוי זה. ההסבר המסתבר הוא כי שינוי הגרסה נועד להלום את הנתון העובדתי בדבר שעת תשלום הביטוח שהינה מאוחרת לשעת התאונה.

שנית, ניר, שהוא "שחקן מפתח" בהתרחשות המתוארת על-ידי טסלר, לא זומן לעדות מטעמו, כך שעד מרכזי ונדרש להוכחת גרסתו של טסלר לא נשמע, דבר הפועל לחובתו.

שלישית, הגרסה כשלעצמה איננה סבירה. אין כל סבירות בהנחה כי ניר התקשר לטסלר, חברו, וציין באוזניו כי התעודה שולמה וזאת על-אף שהדבר לא נעשה באותה עת. התרחיש כולו, המתאר השתלשלות נפתלת שתוצאתה (הנטענת) היא שהביטוח שולם כחצי שעה לאחר התאונה, אך הדבר נעלם מידיעתו של טסלר שכן נמסר לו סמוך לפני כן מפי חברו (שנשלח למשימת התשלום), מידע כוזב לפיו הביטוח כבר שולם, הוא תרחיש בלתי אמין, וכאמור לא הוצגו ראיות או עדויות ממשיות להוכחתו.

13.נוכח כל המפורט לעיל, המסקנה היא כי בעת התאונה לא היה הרכב מבוטח בביטוח חובה תקף.