כספי נ' ימית א. בטחון (1998) בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי בסך 3,473 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב התובע כתוצאה מפעולת גרירה שבוצעה על ידי הנתבעת ביום 29.6.11 בשליחה של משטרת ישראל.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א. עבור תיקון הרכב עפ"י דוח שמאי 1,726 ₪.

ב. ירידת ערך הרכב 1,167 ₪.

ג. שכ"ט שמאי 520 ₪.

סה"כ 3,473 ₪.

2.על פי דברי התובע בבית משפט הרכב נגרר ממקום חניה בלתי חוקית בשדה התעופה בן גוריון. מיד שבא לשחרר את הרכב הבחין בנזק כמגן הקדמי, ולקח את הרכב לבדיקת שמאי. התובע הודה שלפני הגרירה היו שפשופים ברכב, אך המכה לחלק הקדמי היא תוצאה של הגרירה, ומכאן תביעות. הרכב לא תוקן בפועל.

3.עמדת הנתבעת היא שלא נגרמו כל נזקים ברכב כתוצאה מהגרירה. הגרירה בוצעה בנוכחות שוטר שערך דוח פעולה, זאת על פי הנוהל הקבוע. לפני ביצוע הגרירה בוצעה בדיקה ולפי תוצאותיה היו בפגוש הקדמי של הרכב שריטות ושפשופים רבים. (דוח הגרירה נספח א' לכתב ההגנה) כמו כן נטען כי בעת השחרור הרכב לאחר ששלם את המוטל עליו, קבל התובע את הרכב ללא הסתייגות ולא טען כל טענה. כמו כן, עד עצם הגשת התביעה לא הייתה כל תלונה או פניה מטעם התובע שבה התלונן על נזקיו.

הנתבעת אף סבורה שהתביעה אין אלא ניסיון להוציא כספים מהנתבעת שלא כדין – ואף אם בית המשפט מחליט לפצות את התובע, יש לקזז מסכום התביעה כל הוצאותיה של הנתבעת בניהול הדיון בסכום של 3,500 ₪.

בתגובה לכתב הגנה התובע הגיש מסמך שבו הוא מלין על מעשיה של הנתבעת של כל מטרתן לבטל את זמנו ולהתחמק מאחריות. בין היתר טען התובע שדוח הגרירה לא הוכן בזמן אמת אלא לאחר מכן.

התובע אף טען נמרצות שחזר למגרש כ-20 דקות אחרי ששחרר את הרכב והתלונן על הנזק – אך איש לא היה מוכן להתייחס אליו. אין על פנייתה כל תיעוד.

מטעם הנתבעת העיד מר אליעזר אלי שנהג בגרר בעת האירוע, והוא אף הציג צילומים שביצע בשעת המעשה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א. לא שוכנעתי כי בעת הגרירה נגרמו הנזקים שעליהם התובע מתלונן.

הצילומים של מר אליעזר אלי שצולמו לפני הגרירה מגלים פגיעה קלה באזור לוחית הרישוי על הרכב, ונזקים במגן הקדמי.

לכן מסקנתי היא שנזקים אלה היו קיימים לפני הגרירה. הם אותם נזקים המפורטים בדוח השמאי.

ב. אין סיבה לפקפק באוטנטיות של דוח הפעולה שנכתבה על ידי השוטר בעת האירוע. התובע הרי שחרר את רכבו ללא הסתייגות ולא הייתה כל סיבה לנתבעת לשנות את הדוח בדיעבד.

ג. מיום התאונה ב-29.6.11 עד הגשת התביעה, התובע לא פנה לנתבעת ודרשה את הפיצוי – אין לכך הסבר מניח את הדעת, אלא שהתובע, כטענת הנתבעת שחרר את רכבו ללא הסתייגות – דבר שמתיישב עם עמדת הנתבעת.

ד. בניגוד לטענת התובע, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע.