כספי נ' פרטנר

פסק דין

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת, על סך 5,000 ₪, שמטרתה האמיתית הינה להדוף תביעה לסכום קצוב, שהגישה התובעת נגדו בתיק הוצל"פ 17-16150-13-7.

התביעה בתיק ההוצל"פ אינה בסמכותי, וביחס אליה היה אמור התובע להגיש ללשכת ההוצל"פ התנגדות לביצוע תביעה במועד. ביום 10/12/13 בדיון הבהרתי לצדדים כי לא תינתן החלטה ביחס לתיק ההוצל"פ מחוסר סמכות.

היום ביקש התובע ליתן החלטה לאור הטלת עיקולים בתיק ההוצל"פ ע"י המשיבה למרות שאמרה בדיון לפניי כי ההליכים עוכבו. אני חוזרת על כך שאין בסמכותי לתת החלטה בעניין תיק ההוצל"פ.

לגופה של תביעת התובע לפניי, טענותיו הינן שלוש:

האחת כי חוייב בתשלומים בסך 540 ₪ (36*18) עבור טלפון, שנאמר לו כי עקב המעבר מחברת תקשורת אחרת אל הנתבעת יקבל אותו במתנה, השניה כי שילם ביום 9/4/12 סכום של 1,640 ₪ ואינו מצליח לקבל תשובה מהנתבעת על מה התשלום, ושלישית כי בחודש יוני 2013 ביקש לנסוע לחו"ל באוניה, בירר עם הנתבעת טלפונית אם קו הטלפון פתוח לשיחות בחו"ל ונענה בחיוב, אך במהלך ההפלגה לא היה שירות והוא נאלץ להשתמש בטלפון הלווייני של האוניה בעלות 325 דולר, עקב בעיות רפואיות שהיו לו.

לאחר שהתקיים לפניי הדיון וקיבלתי מסמכים מהצדדים, אני מקבלת את התביעה בחלקה:

טענת התובע ביחס לתשלומים עבור המכשיר מהווה עילת תביעה רק מעת השדרוג, לאחר שהתברר כי בעת המעבר לנתבעת חתם על הסכם ביום 7/10/10 (נספח א' לכתב ההגנה) לפיו ישלם עבור המכשיר מסוג סמסונג גאיה 36 תשלומים בסך 18 ₪ כל אחד. טענת הנתבעת כי בוצע שדרוג ביום 5/1/11, אינה נתמכת בהסכם, שלא צורף לכתב ההגנה (נספח א' ונספח ב' זהים). לא יכול להיות חולק כי הנתבע שדרג את המכשיר ביום 5/1/11 לפי טענת הנתבעת (סעיף 8 לכתב ההגנה), דבר התומך בטענתו כי החזיר את מכשיר ה"סמסונג" והחשבוניות, שצורפו לכתב ההגנה כנספח ג' מעידות כי חוייב הן עבור המכשיר הראשון, בסך 18 ₪ והן עבור המכשיר המשודרג מסוג LG בסך 49 ₪ לחודש וזוכה רק בסך 10 ₪ בגין החזרת המכשיר. באין הסכם שיאשר את החיוב הכפול בחלקו, אני מחייבת את הנתבעת להחזיר לתובע 33 תשלומים בסך 8 ₪ עבור המכשיר שהוחזר מסוג סמסונג מחודש ינואר 2011 עד גמר החיוב בגינו ביום 7/10/13 ובסה"כ 264 ₪.

הטענה בדבר תשלום בסך 1,640 ₪ ביום 9/4/12 אושרה בסופו של דבר ע"י הנתבעת ונסיונה להסביר את מרכיבי התשלום לא צלח, למרות דרישות חוזרות ונישנות של התובע, למרות שניסתה לעשות זאת בדיון ללא הצלחה ולמרות שנציגתה הגישה מסמכים נוספים לאחר הדיון בניגוד גמור החלטתי לפיה פסק הדין ינתן על סמך החומר שהוגש עד לדיון ובמהלכו. החמור מכל הינו כי גם לאחר שהנתבעת הגישה מסמכים לאחר הדיון, וטענה כי החיוב הינו בגין חמש חשבוניות שהנתבע לא שילם, ופירטה את סכומיהן וצירפה העתקיהן, לא הצליחה להביא לפירוט הסכום. חיבור סכומי החשבוניות ב"בקשה דחופה להגשת מסמכים" מיום 10/12/13 לא מביאה לסכום החיוב (833.21+196.06+382.86+199.78+238.88 מביא לתוצאה 1,850.79 ₪), ואני תמהה אם מדובר בטעות או ניסיון הטעייה.

הסיכום הינו כי הנתבעת אינה יכולה להסביר עד היום, ועל אף שהיו לה די הזדמנויות לעשות כן, עבור מה חייבה את התובע בכרטיס אשראי ב-1,640 ₪ ועל כן תשיב לו סכום זה.

באשר לטענה האחרונה בדבר העדר קליטה בשיט באוניה, בגינו נשא התובע בהוצאות בגין שיחות טלפון לצורך רפואי, הרי שהמבקש לא התקשר עם המשיבה בחבילת תקשורת בחו"ל, לא הוכח כי לא יכול היה להתקשר מהטלפון הנייד שלו כשהיה ביבשה במדינות, אליהן נסע. אני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה אין קליטה בלב ים, גם התובע אישר את הטענה, ולא הוכח כי לו היה התובע עושה שימוש בשירותי הנדידה של הנתבעת היה משלם סכום נמוך מזה ששילם בפועל באוניה. על כן אני דוחה את התביעה כי הנתבעת תשלם את הוצאות שיחות הטלפון שביצע התובע מהאוניה.

הסיכום הינו כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל, בהם חוייב ללא הצדקה בהסכם או הסבר בסך 1,904 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪. הסכום הכולל של 2,154 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: