כספי ואח' נ' לופטהנזה נתיבי אוויר גרמניים

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מפגמים ומליקויים שונים בהתנהלות הנתבעת בטיסות שלה מישראל לגרמניה ובחזרה.

בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

תובע מס' 1 (להלן: "כספי") הינו המנכ"ל והבעלים של חברה העוסקת בשילוח בינלאומי (להלן: "החברה"). תובע מס' 2 (להלן: "טל") הינו סמנכ"ל החברה. בימים 21.11.12 – 22.11.12 טסו התובעים בטיסות של הנתבעת מישראל להמבורג ובחזרה במחלקת עסקים, וזאת לצורך נסיעה עסקית. לטענתם הטיסות התעכבו, התנאים שניתנו בהן אינם תנאים של מחלקת עסקים, והטיסה בחזרה נחתה נחיתת ביניים באתונה, על אף שהייתה אמורה להיות טיסה ישירה. לפיכך עותרים התובעים כי הנתבעת תחויב לפצותם בגין נזקיהם. שניים הם ראשי הנזק הנתבעים: האחד – עלות כרטיסי הטיסה בסך 14,777 ₪; השני – פיצוי בגין עוגמת נפש ולחץ בסך 25,000 ₪.

דין העתירה להחזר עלות כרטיסי הטיסה להידחות אף מבלי שאדרש לטענות התובעים לגופו של עניין, הואיל ומחקירתו הנגדית של כספי הסתבר כי לא התובעים נשאו בעלות הכרטיסים, אלא החברה (ראה: עדות כספי בעמ' 3 שו' 2-3). החברה הינה אישיות משפטית נפרדת. משלא נשאו התובעים בעצמם בעלויות הטיסה, הרי שאין מדובר בנזק שנגרם להם ושיש להם זכות לתובעו. זאת ועוד: מחקירתו הנגדית של כספי עלה כי נעשתה פניה לרשויות המס לצורך הכרה בעלות כרטיסי הטיסה, ולכן הנזק שנגרם לחברה אינו בגובה עלותם המלאה של הכרטיסים, אלא שיעורו נמוך יותר. אילו היה נפסק כי יש להשיב את עלות כרטיסי הטיסה לא היה בכך השבת מצב לקדמותו, אלא התעשרות שלא כדין.

נותר, איפוא, לדון בעתירת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש.

טענות התובעים כלפי הנתבעת נוגעות למספר נושאים: העיכובים בטיסות ונחיתת הביניים של הטיסה חזרה באתונה , התנאים במחלקת העסקים ויחסה של פקידת הבידוק.

העיכובים בטיסות ונחיתת הביניים באתונה: בטיסת ההלוך של התובעים מישראל לפרנקפורט היה עיכוב של שעה, שעליו קיבלו התובעים הודעה מראש. הטיסה התעכבה בשעה נוספת כאשר היו כבר בנמל התעופה בן גוריון. כתוצאה מכך, כאשר נחתו התובעים בפרנקפורט נותרו להם 25 דקות בלבד עד טיסת ההמשך להמבורג, והם נאלצו לרוץ על מנת להספיק להגיע אליה.

גם בטיסות החזור מפרנקפורט לארץ חל עיכוב, והיא התעכבה בשלוש שעות. כמו כן, חרף העובדה שהטיסה הייתה אמורה להיות טיסה ישירה, היא נחתה נחיתת ביניים באתונה.

העדה מטעם הנתבעת, פליסיה פסטרנק, מסרה בעדותה כי בעקבות המצב הפוליטי בישראל נקבע כי אנשי צוות האוויר לא ילונו בישראל. העיכובים בטיסות, ואף נחיתת הביניים של טיסת החזור באתונה, נבעו מהצורך לדאוג לכך שאנשי צוות האוויר לא יעברו את מכסת שעות העבודה המותרת. מטעם זה בוצעה נחיתת ביניים באתונה לצורך החלפת הצוות.

המסגרת הנורמטיבית לפיצוי נוסעים בגין איחורים בטיסות מוסדרת באמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה ביום 28.5.99 במונטריאול (להלן: "אמנת מונטריאול"). ביום 20.3.11 אושרה אמנת מונטריאול בישראל במסגרת תיקון לחוק התובלה האווירית, תש"ם-1980. לגבי אמנת ורשה (האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה בורשה ביום 12.10.29; להלן: "אמנת ורשה"), אשר קדמה לאמנת מונטריאול, נפסק כי הוראותיה אינן שוללות את האפשרות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון (ראה: ע"א (מחוזי חי') איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר מרגלית ואח' (9.4.06)). הוא הדין באמנת מונטריאול. לפיכך זכאים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש עקב העיכובים בטיסותיהם.

התנאים במחלקת העסקים: לטענת התובעים התנאים במחלקת העסקים לא היו תנאים משופרים לעומת מחלקת התיירים: המושבים לא היו נוחים ומרווחים יותר, ולא ניתן היה להתאים את זוויתם לצרכי הנוסע; במטוס לא הייתה מערכת בידור קולנועית ולנוסעים חולק מזון שלא היה ראוי למאכל. דא עקא כי התובעים לא הוכיחו שהתנאים במחלקת העסקים היו שונים מאלה שהובטחו להם, או כי קיים נוהג שממנו סטתה הנתבעת. כספי אישר בעדותו כי הכסא שלידו נותר ריק (ראה עדותו בעמ' 3 שו' 24-25), כמפורט באתר האינטרנט של הנתבעת. לא הוכח כי הובטחה מערכת בידור קולנועית.

באשר לטיב האוכל שהוגש – הן בכתב התביעה, הן בתצהירו של כספי והן בתצהירו של טל ההתייחסות לטיב האוכל הינה במילים זהות – "לא היה ראוי למאכל". ברי כי השימוש במונח זה תואם בין התובעים, ומעדויותיהם התרשמתי כי מדובר בהפרזה. אוכל אינו ראוי למאכל אדם כאשר הוא מקולקל, עלול לגרום נזק בריאותי או מכיל רכיבים שאינם ראויים למאכל. מחקירתו הנגדית של טל עלה כי לא טעם מהאוכל, והגדירו כלא ראוי למאכל "כי האוכל נראה לא טוב והוגש לא טוב" (ראה עדותו בעמ' 7 שו' 9-12). ואילו כספי טעם מהאוכל וסבר כי "אינו ראוי למאכל אדם" (ראה עדותו בעמ' 4 שו' 16-17). אף כספי לא הסביר בעדותו את השימוש במונח "אינו ראוי למאכל אדם", שכן מעבר לעובדה כי האוכל לא ערב לחיכו לא זכר לציין מה הוגש.

יחסה של פקידת הבידוק: תיאורם של התובעים את השיחה שהייתה ביניהם לבין פקידת הבידוק מטעם הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון משקפת יחס בלתי הולם מצידו של נותן שירות, ואולם איני סבורה כי כשלעצמה היא מזכה בפיצוי עבור עוגמת נפש. לתובעים לא נגרם כל נזק שכן הם הועלו לטיסה, ולכן אילו הייתה שיחה זו הליקוי היחיד בהתנהלות הנתבעת, לא הייתי מוצאת כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

לסיכום: התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בעיקר בשל העיכוב בטיסות ובשל נחיתת הביניים באתונה. אני פוסקת לכל אחד מהתובעים פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 1,416 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותשיב להם את החלק היחסי מהאגרה ששילמו בהתאם לסכום שנפסק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: