כנפי נ' עיריית חיפה

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

התובע, יליד 1935, נפגע ביום 28.7.07 בעת שרגלו נפלה לתוך בור ביוב המצוי במדרכה שברחוב דניה 7, חיפה, וזאת בעת שהיה בדרכו לבית הכנסת ביום שבת בבוקר. כפי שתיאר התובע, ותיאורו נתמך בעדויות שני עדים שהלכו עימו, בעת שפסעו במדרכה (אליה כיוון שילוט של הנתבעת מהמדרכה הנגדית בה בוצעו עבודות), ומשדרך התובע על מכסה בור הביוב, המכסה התהפך ורגלו של התובע נפלה אל תוך הבור.

כתוצאה מהנפילה נחבל התובע בשוק רגלו הימנית וניכר כי החבלה היתה קשה למדי וגרמה לשטף דם נרחב בשוק ובקרסול הרגל, כפי שניתן להתרשם מהתמונה שהציג התובע.

במוצאי השבת התקשר התובע למוקד הנתבעת ובעקבות תלונתו הגיעו נציגיה ובצעו במקום תיקון תוך שהם מבטנים מחדש את בור הביוב ומחזקים את המכסה, תוך שהניחו קונוס צבעוני על מנת לסמנו.

התובע הגיש חוות דעת מטעמו לפיה נותרה לו נכות בשיעור 10% לצמיתות (לאחר תקופת אי כושר מוחלט של חודש וארבעה חודשים של נכות זמנית בשיעור של 30%).

הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה לפיה לא נותרה לתובע כל נכות.

מומחה בית המשפט, ד"ר קליגמן, קבע כי למרות תלונותיו הסובייקטיביות של התובע על כאבים, לא נותרה כל הגבלת תנועה ואין מקום לקביעת נכות. בתשובה לשאלת הבהרה שהתרתי את משלוחה, קבע המומחה תקופת אי כושר מוחלט לחודש, 50% לחודש נוסף ו-20% לחודש, כך שמיום 1.11.07 לא נותרה לתובע נכות.

מאחר והתובע גימלאי לא הועלתה כל טענה בדבר הפסד השתכרות, אולם התובע ביקש כי ייפסק פיצוי מוגבר בגין כאב וסבל, חרף העדרה של נכות, שכן לטענתו פגיעתו הביאה לכך שיאלץ לחדול מפעילות ספורטיבית ענפה בה עסק קודם לפגיעתו, דבר שהביא, לטענתו, להתדרדרות כללית במצבו הרפואי. התובע טוען כי בשל גילו קיימת חשיבות רבה לפעילות הספורטיבית בה עסק אשר שמרה על מצבו הבריאותי והנפשי, והעדר אפשרות להמשיך ולעסוק בה פגעה בו קשות, גם אם אין לכך ביטוי בנכות רפואית על פי התקנות.

הנתבעת טענה הן להעדר אחריות, שכן לא קבלה כל הודעה על המפגע הנטען ולפיכך לא יכלה לפעול לתיקונו קודם לארוע התאונה. כמו כן טענה הנתבעת כי אין לשעות לכל טענותיו הסובייקטיביות של התובע בהעדר נכות, וכי יש להביא בחשבון את ההוצאות הניכרות שגרם התובע לנתבעת בכך שעמד על טענתו לקיום נכות, טענה שבסופו של יום דינה להדחות לאור קביעות המומחה שלא נסתרו.

לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים וכן בתמונות שהציג התובע במהלך הדיון בפני ואשר יש בהן להעיד על פעילות ספורטיבית והתנדבותית ענפה של התובע עד בסמוך לפני התאונה, והבנתי כי יש בפגיעה כזו (גם אם לא הותירה נכות) כדי להשפיע על היכולת של אדם בגילו של התובע לחזור לפעילות ספורטיבית כפי שעשה קודם לכן, ומנגד בקביעת המומחה וגילו של התובע, שהיה מביא, באופן טבעי להאטה בפעילות הגופנית, אני סבורה כי יש לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל בסכום מעט גבוה מהנהוג לגבי תיקי נפילה מעין אלו, כאשר אין מקום לייחס רשלנות תורמת כלשהי לתובע.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 11,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% ומע"מ וכן החזר האגרה ששולמה.

ניתן היום, ט"ו אלול תש"ע, 25 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: