כנען נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בעילות חלופיות, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"] ולפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן – "פקודת הנזיקין].

רקע ונתונים שאינם במחלוקת

1. התובעת קיבוצניקית מקיבוץ מסילות וילידת 1947. ביום 31.1.07 בשעה 5.30 רכבה על אופניה בכביש המערכת של הקיבוץ, מכיוון מערב למזרח. כוונתה הייתה להגיע אל רכבה שחנה במרכז המשק ולהמשיך איתו למקום עבודתה. רכב לא ידוע [להלן – "הרכב"] שנסע על הכביש ובאותו כיוון, התקדם מאחוריה עד שקרב אליה מאוד או נסע לצידה. התובעת שחששה מפגיעתו סטתה עם אופניה ימינה אל השול של הכביש. מיד לאחר חלוף הרכב ניסתה לחזור אל הכביש, ניסיונה לא צלח והיא נפלה עם אופניה ונחבלה [להלן – "התאונה"].

2. כתוצאה מהתאונה נגרם לה שבר תוך מפרקי בידה הימנית הדומיננטית. התובעת טופלה שמרנית בחדר מיון, לאחר מכן בקהילה שם קיבלה טיפולי פיזיותראפיה.

3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה. המל"ל הכיר בתקופות אי כושר ונכויות זמניות. בהתאם שילם לתובעת דמי פגיעה בסך 19,184 ₪ עבור 3 חודשי אי כושר ומענקי נכויות זמניות: 40% בין 3.5.07 ל – 31.7.07, אז גם הוענקו לה תגמולי נכה נזקק ו - 20% בין 1.8.07 ל – 31.12.07. סכומים אלו משוערכים להיום מגיעים ל – 57,267 ₪. דמי הפגיעה הועברו ישירות למעבידתה של התובעת, מדינת ישראל – משרד הבריאות, שולמו לתובעת תוך השלמה לשכרה המלא. המדינה שילמה לתובעת שכר מלא גם לתקופת הנכויות הזמניות והללו הצטברו לתגמולי הנכות הזמנית. הכספים או חלקם הועברו לקופת הקיבוץ לפי הסדר בין התובעת לבין הקיבוץ אך העברה זו אינה נוגעת למחלוקות הכספיות בתיק זה שכן זכותה של התובעת לעשות בכספים כרצונה. מבחינת המזיק הוא חשוף לתביעה מלאה של המל"ל בגין התשלומים ששילם לתובעת, יהא אשר יהא השימוש שעשתה בהם.

4. החל מיום 1.1.08 העמידה וועדה רפואית ליד המל"ל את נכותה הצמיתה של התובעת על – 5% לפי סעיף 41 [10] [ה'] לתקנות הביטוח הלאומי התשט"ז – 1976 [להלן – "התקנות"], זאת בגין הגבלות בכיפוף גבי של כף היד. זוהי הנכות על פי דין והיא המחייבת לפי חוק הפיצויים. המל"ל נמנע מהפעלת תקנה 15 לתקנות. קביעה אחרונה זו אינה מחייבת את בית המשפט.

5. עובר לתאונה עבדה התובעת כאחות אחראית בתחנת כפר ריינה ובמסגרת עבודתה טיפלה בילודים. שכרה החודשי עמד על 9,000 ₪.

6. התובעת עמדה בפני וועדה רפואית של משרד הבריאות. וועדה זו העמידה את נכויותיה כך: 10% בגין הפגיעה נשוא התאונה, 50% עקב מחלת סרטן ו 15% בגין הגבלת תנועה בכתף שמאל. שתי הנכויות האחרונות אינן קשורות בתאונה ונובעות ממצב קודם. הוועדה מצאה שקיימות סיבות רפואיות להפסקת עבודתה בשירות המדינה והעמידה את נכותה לצורך גמלאות על 62% לצמיתות.

7. לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבוד, קיבלה שכר מלא ובפברואר 2008 פרשה לגמלאות. מאז היא מקבלת פנסיה חודשית בסך כ – 4,000 ₪.

8. כאמור התובעת הגישה את תביעתה בשתי עילות חלופיות: אחת, לפי חוק הפיצויים וככל שתסווג התאונה כתאונת דרכים והשנייה לפי פקודת הנזיקין וככל שיידחה הסיווג לפי חוק הפיצויים.

המחלוקות

9. המחלוקת העיקרית נעוצה בסיווג התאונה ועיקר השלכתה ביחסים בין שתי הנתבעות, קרנית, בהינתן תאונת דרכים והקיבוץ בהינתן תאונה שאינה כזו. קרנית אינה חולקת על חבותה בהינתן תאונת דרכים.

10. קרנית מסכימה כי לפני התאונה היה שימוש ברכב מנועי וביחס לשימוש זה הייתה התובעת "הולכת רגל". קרנית גם מסכימה שבהינתן תאונת דרכים "הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע" והתובעת זכאית לפיצוי מקרנית לפי סעיף 12 [א] [1] לחוק הפיצויים.

11. המחלוקת הינה לגבי הקשר הסיבתי בין השימוש באותו רכב לבין התאונה. קרנית גם מסכימה שלצורך הקשר הסיבתי עובדתי ומשפטי, אין הכרח במגע פיסי בין הרכב לבין הנפגע [ראו ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהד' רביעית, עמ' 267 – 271 והאסמכתאות שם]. ועוד היא מסכימה כי בהלה מרכב, לרבות רוכב סוס או משתמש בקלנועית או כל הולך רגל אחר מרכב ואשר גרמה ישירות לפגיעתו, מקיימת את דרישת הקשר הסיבתי. אך היא חולקת כאן על קיומו של קשר עובדתי ומשפטי. לעומתה טוענים התובעת והקיבוץ כי קיים קשר כזה.

12. במידה שתתקבל עמדת קרנית והתביעה תסווג כתביעה נזיקית, הרי לטענת התובעת קמה לקיבוץ אחריות לאור היעדר תאורה מתאימה וקיומו של קשר סיבתי בין התקרבות הרכב אל התובעת, באופן שגרם לה לחשש, לסטייה מהכביש ולניסיון הכושל לחזור מהשול אל הכביש. לטענת הקיבוץ זנחה התובעת את טענותיה להתרשלות הקיבוץ, לחילופין לא הוכיחה אותן כמו גם את הקשר הסיבתי בין התרשלות הקיבוץ לבין התאונה. לחלופין טוען הקיבוץ לאשם מכריע או תורם של התובעת, שלא השתמשה באמצעי תאורה משלה ושאיבדה את שיווי משקלה מסיבותיה העצמיות.

13. מחלוקות שגורות לגבי היקף הנזק.

הראיות

14. מטעם התובעת העידו היא עצמה ועדת ראייה לתאונה גב' מרים גניגר.

15. הנתבעות הסתפקו בהגשת תיקי מוצגים.