כנעאן נ' חראנבה ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע על סך של 9,575 ₪ הנתבעים כפיצוי על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת רכב מס' רישוי 9036629 (להלן:"הרכב") בקו מים ביישוב סלאמה ביום 2.9.11 (להלן: "האירוע").

התובע עוסק באספקת שירותי מים לרשויות מקומיות וממונה על אספקת המים בין היתר בישוב סלאמה.

בעת האירוע נהגה ברכב הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והשימוש בו היה מבוטח ע"י נתבעת 2.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב פגע בקו מים יחד עם זאת, בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי פגיעת הרכב בקו המים נגרמה בשל נהיגה רשלנית של צד ג', שפרטיו אינם ידועים לה, ואשר בגין פגיעתו ברכב אבדה הנתבעת שליטה על הרכב ונגרמה הפגיעה בקו המים.

מעבר לכך, טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו ומדובר בנזקים מופרזים שכן, קו המים תוקן בו ביום כאשר בחלק ניכר מעלויות התיקון נשאה הנתבעת 1 או מי מטעמו ולפיכך יש מקום לדחות את התביעה .

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני וכן עיון במלוא המסמכים שצרף התובע לרבות אלה שצורפו לאחר הדיון בהתאם להחלטתי מיום 22.4.13 , אני סבורה כי יש מקום לחייב את הנתבעים בנזק שנגרם לתובע אולם זאת בסכומים פחותים בהרבה מאלה שנתבעו על ידו.

הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי שיהיה בה לתמוך בטענתה כי פגיעתה בקו המים מקורו במעשה של צד ג', ובכל מקרה גם בנסיבות המתוארות ע"י הנתבעת דהיינו, שהייתה במהלך נסיעה לאחור והתכוונה להתחיל לנסוע קדימה כאשר רכב צד ג' עקף אותה וזה פגע ברכבה וגרם לה לאבד שליטה ולפגוע בקו המים, מוטלת אחריות, ולו חלקית, על הנתבעת, ומשכך, אין מקום לדחות את התביעה בשל היעדר אחריות כלשהי מצידה.

התובע טוען לנזקים שונים ואתייחס אליהם בנפרד כדלקמן:

אובדן כמות מים של יותר מ- 500 קוב - בגין אובדן זה נדרש פיצוי בסך 3,000 ₪.

בעניין זה מקבלת אני טענות הנתבעים כי התובע לא הוכיח בראיות מספיקות מה היא כמות המים שאבדה כתוצאה מהפגיעה בקו. טענתם כי זרם המים הופסק בסמוך לאחר אותה פגיעה ובו ביום בוצע התיקון לקו שניזוק, כך שלא יכול היה להיגרם אובדן מים רב, הינה טענה סבירה בהחלט והיא גם מקבלת חיזוק מסוים מהאישור שצרף התובע ממנו עולה כי אכן תיקון הצינור בוצע בו ביום.

יחד עם זאת, גם באם מדובר בזמן קצר שבו המים זרמו מהצינור עד שהופסק הזרם ו/או בוצע התיקון, הרי שהתובע זכאי לפיצוי על אובדן כזה אשר יוערך על ידי בדרך זהירה של אומדן בסך של 700 ₪.

אציין כי ניסיון התובע להוכיח את כמות המים שאבדה בדרך של השוואת חשבון חודש 9/11 אל מול חשבון מחודש 9/12 לא ייצלח, שכן הסיבה להפרשים בצריכה יכולים להיות רבים ושונים ואין די במסמך זה על מנת להוכיח כי אכן מלוא אובדן המים הנטען על ידו מקורו בפגיעה בצינור.

העמדת כח אדם לתיקון התקלה – דרישה לפיצוי בסך של 2,250 ₪.

מהמסמכים שצרף התובע עולה כי שילם סך של 750 ₪ בדרך של קיזוז מחשבון מים למר אבו ערישה ומעבר לכך לא הוכחה הוצאה נוספת בגין "העמדת" כח אדם כלשהו לתיקון התקלה. אמנם התובע טען כי מדובר היה ביום שישי, דבר שהצריך התרוצצות מיוחדת על מנת למצוא חלקים אולם בפועל משהוכח כי שולם סך של 750 ₪ עבור ביצוע התיקון לאדם חיצוני שאינו עובד של התובע, אינני רואה מקום לפסוק סכום כלשהו מעבר לכך.

עלות שיבר, צינור וגומיות – דרישה לפיצוי בסך של 2,500 ש"ח.

אין ספק כי לצורך ביצוע התיקון נזקק התובע לחלקים כלשהם אולם המסמכים שהציג לתמיכה בטענותיו בהקשר זה אינם מספקים. המדובר בחשבונית המעידה על רכישת חלקים כלשהם ביום 30.11.11 דהיינו, 3 חודשים לאחר ביצוע התיקון בקו המים בו מדובר, משכך אין בחשבונית זו כדי להעיד כי לתובע נגרמו ההוצאות בסכום הנטען דווקא בגין תיקון זה, שכן סבירה לא פחות האפשרות כי החלקים נרכשו לצורך עבודת התחזוקה השוטפת וללא קשר לביצוע התיקון. בהקשר זה אציין כי מהאישור של מר ערישה עולה כי הוא ביצע עבודת ריתוך ולא צויין שם כי נדרשה החלפה של השיבר, או התקנת גומיות חדשות, דבר שיש בו לפגום בטענות התובע בהקשר זה.

אוסיף עוד כי בהקשר זה לא ניתן להתעלם מטענת בעלה של הנתבעת כי גיסו הוא שנסע וקנה את החלקים לצורך ביצוע התיקון, דבר שעולה בקנה אחד עם העדרם של מסמכים המעידים על רכישת אותם חלקים ע"י התובע בסמוך למועד האירוע.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 1,450 ₪ (700 ₪ בגין אובדן המים ו-750 ₪ בגין שכר מר אבו ערישה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, וכן לשאת בהוצאות התובע בסך של 450 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.