כנות תביעה הגירושין

לפנינו בקשת האשה פלונית לקבוע כי אין לבית הדין סמכות בנושא משמורת הילדים וכי סמכות זו נתונה לבית המשפט לעניני משפחה.

הבעל פלוני הגיש ביום ה6.6.10 תביעת גירושין כנגד אשתו תביעה זו הוגשה בטופס של בית הדין הרבני,  עילות התביעה הן :

אנחנו לא מסתדרים. אני אחרי גמילה היא כל היום בלימודים באוניברסיטה ואין לה זמן לטיפול השוטף בילדים ובי.

לא רוצה לחיות איתה בשום פנים ואופן .

במהות התביעה כותב הבעל כדלקמן:

א. אנו לא מסתדרים

ב. אנו גורמים בצורה זו לילדים נזק בלתי הפיך

ועל סמך הנ"ל הינו מבקש מבית הדין: לגרש בינינו חד משמעית .

האישה מצידה הגישה ביום 28.12.10 בקשה למשמורת זמנית לבית המשפט למשפחה.

טענות הצדדים :

לטענת בא כוח האשה

לא קנה בית הדין סמכות לדון בענין המשמורת שכן מדובר בתביעת גירושין שלא נעשתה בצורה תקינה ומשכך אין אפשרות לכרוך בה תביעות אחרות.

נוסף לכך מציין בא הכוח כי התביעה אינה כנה שכן באותו זמן התגוררו הצדדים יחד באותה דירה ולטענת האישה עדיין קיימו יחסי אישות, לסימוכין מביא הוא קבלות ממלון בים המלח בו שהו הצדדים בחופשה בחודש אוגוסט.

בנוסף מביא הוא תצלומי מסרונים שנשלחו לדבריו על ידי הבעל ובו הוא כותב כי הינו אוהב את האישה.

לטענת בא כוח הבעל

אין פגם בתביעת הגירושין שכן זו נעשתה על גבי טופס של בית הדין ומתוך רצון כן להתגרש .

דיון והכרעה

לדברי בא כוח האישה, כאמור, תביעת הגירושין אינה תקינה שכן לא פורטו בה לטעמו עילות התביעה בצורה מספקת. לטענתו, משליך דבר זה על כנות התביעה.

לענין זה אין אנו מקבלים את דבריו. תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג, בסעיף כו (4), קובעות כי על התובע לצרף לתביעתו את העובדות המהוות יסוד לתביעה. היינו אין חיוב על בעל הדין לצרף נימוקים משפטיים והלכתיים התומכות ביסוד תביעתו. כל שצריך הוא לצרף את העובדות שמשם נגזרת תביעתו.