כנאני נ' מריח ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק ביום 7.11.2013 (להלן: "פסק הדין"), ואשר הורה על מחיקת התובענה, בקשה לקביעת התיק לדיון מחדש ומתן צוי מניעה.

רקע עובדתי ותמצית ההליכים המשפטיים עד כה -

הסכסוך בין הצדדים נוגע לתא שטח הידוע כחלקה 63 בגוש 18587 באדמות הישוב טמרה (להלן: "החלקה"). הסכסוך החל לפני שנים רבות.

ביולי 2002 ההליך המשפטי הראשון הרלבנטי הסתיים בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופט ג'רג'ורה בבית המשפט המחוזי בחיפה (במסגרת ת"א 17545/95, להלן: "פסה"ד של כב' השופט ג'רג'ורה"). באותו פסק דין קבע כב' השופט ג'רג'ורה קביעות לגבי אופן חלוקה הזכויות בחלקה – בהתייחס למספר רב של צדדים, אשר הינם ברובם הצדדים בתיק זה, לרבות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

במאי 2010 הגיש התובע דכאן, מר עלי כנאני (להלן: "עלי"), בקשה לבית משפט השלום בעכו, למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים דשם, לרבות ה"ה אחמד מריח וחמזה מריח (להלן ביחד: "מריח") לבצע עבודות בניה בחלקה (ת"א 3966-05-10, בפני כב' השופטת פיינסוד-כהן, להלן: "התיק בעכו"). בקשתו של עלי לקבלת צו המניעה בתיק בעכו, סמכה על טענתו לפיה למשיבים, כולל מריח, אין כל זכויות בחלקה – וכיון שאין להם זכויות, אל להם לבצע בחלקה בניה זו או אחרת. צו מניעה כמבוקש ניתן ע"י בהמ"ש בעכו (להלן: "צו המניעה") והוא הוארך בהסכמת הצדדים מעת לעת.

באוגוסט 2010 הגישו מריח תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 22313-08-10, בפני כבוד השופט טובי, להלן: "התובענה בפני כב' השופט טובי"), במסגרתה התבקש בית המשפט להכריע בשאלת הזכויות הקנייניות בחלקה. הצדדים שם היו בין היתר, מריח מצד אחד ועלי ובני משפחתו מצד שני - לרבות אחיו של עלי, מר מוסטפא כנאני (להלן: "מוסטפא").

באוקטובר 2010, חודשיים לאחר הגשת התובענה בפני כב' השופט טובי, הגיש עלי את התובענה בתיק הנוכחי ובה עתר לפירוק השיתוף בחלקה. התביעה הוגשה כנגד נתבעים רבים, כולל מריח והמינהל. בתביעה טוען עלי כי הינו אחד מהבעלים הרשומים בחלקה (ביחד עם אחיו), וכי המינהל הקצה שלא כדין קרקעות מתוך החלקה לנתבעים האחרים, ובכך נמנעת למעשה יכולת השימוש של עלי ושל הבעלים הנוספים בחלקה. על כן, טוען עלי כי יש מקום להורות על פירוק השיתוף בחלקה, באופן שיבטיח את יכולתו לעשות שימוש בחלק שבבעלותו. לגבי צו המניעה - הצו שניתן בעכו נותר על כנו בשלב ההוא.

במרץ 2011 הגיש עלי בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד גם במסגרת התביעה הנוכחית, על יוסוד הצו שהיה בתיק שבעכו. ביום 2.4.2011 הסכימו הצדדים להאריך את תוקפו של צו המניעה שניתן בעכו כך שיהא בתוקף גם במסגרת תיק זה.

במאי 2011, לאחר שהועלו שוב טענות לגבי צו המניעה, לאחר דיון ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הוחלט כי צו המניעה יהא תקף עד שינתן פסק דין בתיק זה.

בפברואר 2012 ניתן פסק דין בתובענה שבפני כב' השופט טובי (להלן: "פסה"ד של כב' השופט טובי"), במסגרתו ניתן תוקף להסדר פשרה בין מוסטפא (האח של עלי) לבין מריח, לפיו הוסכם כי מוסטפא מכר ביחד עם אימו המנוחה פאטמה כנאני ז"ל, 700 מ"ר מתוך שטח החלקה אשר היה בבעלות אביו המנוח, לאביהם של מריח (מחמוד מריח ז"ל). מכאן, כי מריח הינם הבעלים החוקיים של 700 מ"ר מתוך החלקה וזכאים להירשם כבעלים של חלק זה מתוך החלקה. במסגרת פסה"ד של כב' השופט טובי נמחקה התובענה ביחס ליתר הנתבעים, וביניהם עלי. מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבהמ"ש המחוזי עולה כי עלי (אשר נכח באותו הדיון אך לא היה מיוצג ע"י עו"ד) הביע את התנגדותו להסכם הפשרה וטען כי אחיו מוסטפא נתון בלחץ מצד משפחתם של מריח ולכן הגיע עמם לפשרה. עוד יצוין כי במהלך הדיון נאמר על ידי בא כוחם של מריח, כי נוכח ההסכמות אליהן הגיעו מריח ומוסטפא, בכוונתם של מריח לפעול להגשת בקשה לביטול פסה"ד של כב' השופט ג'רג'ורה (שהרי לפי פסה"ד של כב' השופט ג'רג'ורה אין למריח זכויות בחלקה ואילו לפי פסה"ד של כב' השופט טובי יש להם זכויות – וצריך להסדיר את הסתירה, הלכאורית).

בהתאם, באפריל 2012, הגישו מריח תביעה חדשה לבהמ"ש המחוזי, בדרישה לבטל את פסה"ד של כב' השופט ג'רג'ורה ולהכריז עליהם כבעלים של 700 מ"ר כמצוין מעלה (ת.א. 21605-04-12 בפני כבוד השופט פיש, להלן: "התובענה בפני כב' השופט פיש").

כמה ימים לאחר מכן, באפריל 2012, ביקשו מריח במסגרת התיק הנוכחי לבטל את צו המניעה. לטענתם, מאחר ובפסה"ד של כב' השופט טובי נקבע כי הינם בעלי זכויות בשטח של 700 מ"ר משטח החלקה, נשלל בסיסו של צו המניעה - אשר נסמך בשעתו על הטענה לפיה מריח פלשו לשטח החלקה וכי אין להם כל זכויות בה. מריח ביקשו לבטל את צו המניעה ולאפשר להם לבצע עבודות בנייה בחלקם בחלקה.

ביוני 2012, לאחר הגשת תגובות ותשובות, החלטתי כי אין מקום לבטל כליל את צו המניעה ויש לאפשר למריח לבצע פעולות שיפוץ או בניה, רק ככל שאין בהן כדי לנצל שטח נוסף מהחלקה. סברתי כי למרות פסה"ד של כב' השופט טובי, ביטול גורף של צו המניעה יקשה על השלמת הליכי החלוקה ואפנה להחלטה המפורטת מיום 13.6.2012 לרבות ההנמקות שהובאו שם. סיכומה של ההחלטה היה כי אסור לאפשר למריח "להשתלט" בפועל על שטחים נוספים, גם אם לזכותם 700 מ"ר, עד אשר תתבררנה הזכויות של שאר הצדדים. עמדתי היתה שהואיל ולכל אחד מהבעלים חלק בלתי מסוים מתוך החלקה – אין לאפשר בניה בפועל על שטח נוסף, מעבר למה שכבר בנוי כעת (ויש לזכור כי ישנה אפשרות ריאלית כי החלוקה בעין תצריך גם תשלום תשלומי איזון בין הבעלים השונים). קבעתי כי בנסיבות, התרת בניה בחלקה על ידי מריח, באופן שעשוי להבנות מבנה נוסף על החלקה או באופן שבו יורחבו המבנים הקיימים מעבר לגבולותיהם הנוכחיים, תביא לשינוי המצב הקיים בחלקה ותיצור קושי ממשי בביצוע פירוק בעין. לכן, נקבע כי צו המניעה יוסיף לעמוד על כנו בכל הנוגע לביצוע עבודות בניה בחלקה בשטחים נוספים אך הוא יבוטל בכל הנוגע לעבודות בניה ושיפוץ פנימיות במבנים הקיימים כיום והמוחזקים על ידי מריח בחלקה. עבודות השיפוץ תבוצענה באופן שלא יהיה בהן כדי לשנות או להסיט את גבולות המבנים הקיימים ואת קירותיהם החיצוניים, ובכפוף לקבלת כל ההיתרים והאישורים הדרושים על פי דין.

בסיום ההחלטה נקבע התיק לישיבת קדם משפט, על מנת לבחון כיצד ניתן להתקדם בבירור הדרישה לפירוק השיתוף. לאחר מכן, נדחה הדיון כמה פעמים, לבקשת הצדדים המוסכמת, בטענה שיש צורך להמתין בתיק זה עד שיתקדם הבירור של התובענה בפני כב' השופט פיש. עמדה זו של הצדדים סמכה על שנאמר בדיונים שבפני, שהרי לא אוכל להמשיך בבירור יעיל ואפקטיבי של התובענה של עלי לפירוק השיתוף כל עוד לא נדע מי הם הבעלים כדין של החלקה ומהו שיעורו של כל אחד.

ביוני 2013 שלחתי לצדדים החלטה בה ביקשתי מהם לשקול את מחיקת התובענה הנוכחית וחידושה לאחר שתהא הכרעה בתובענה שבפני כב' השופט פיש.

בנובמבר 2011, לאחר שהצדדים לא הגיבו להחלטה כאמור, גם לאחר חלוף אורכות, הוריתי על מחיקה התביעה ללא צו להוצאות.

הבקשה הנוכחית –

עתה, הגיש עלי בקשה לביטול פסק הדין, לחידוש ההליכים, לקביעה מחדש של התיק לדיון ובעיקר – מבקש הוא לחדש את תוקפו של צו המניעה (שבוטל שעה שהתובענה נמחקה).

חלק מהצדדים לתיק הגישו כתבי תשובה וחלקם הביעו את עמדותיהם לגבי המבוקש במהלך הדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים.