כמיל נמר נ' סמיר אבו אלעסל

החלטה

1.בפניי בקשת התובע לביטול פסק דין שניתן בעניינו ביום 08.09.09, תוך שימוש בזכות הקנויה לו, עפ"י פסק הדין, לדרוש את ביטולו.

2.ביום 08.09.09 הושג הסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. בין היתר, הסכימו בעלי הדין, כי תישמר לתובע הזכות לדרוש את ביטול הסכם הפשרה עד ולא יאוחר מיום 05.10.09.

3.בשל חשיבות הדברים אביא את נוסח הסכם הפשרה כלשונו:

"ב"כ הצדדים: הגענו לידי הסכמה ולפיה, מבלי להודות בטענות הצדדים, בהתחשב בנסיבות העניין, מוסכם כי לסילוק מלא, סופי ומוחלט של טענות הצדדים אחד כלפי משנהו, יעבירו הנתבעים לידי התובע ... שמורה לתובע הזכות להודיע לבית המשפט ולצד שכנגד עד ולא יאוחר מיום 5.10.09 שעה 13:30 על ביטול הסכם הפשרה. תנאי להגשת הודעת הביטול, הוא הפקדת הוצאות בקופת בית המשפט במצורף לאותה הודעה על סך של 5,000 ₪ + מע"מ, אשר יחשבו כהוצאות לטובת הנתבעים ללא קשר בתוצאות ההליך הסופי. במידה ולא תתקבל הודעה על ביטול הסכם הפשרה במועד שנקבע לעיל, פסק הדין יהפוך לסופי וחלוט.

מבקשים לאשר את ההסכמה ולתת לה תוקף של פסק דין" (הדגשות שלי – ש.נ.).

4.ביום 11.10.09 הגיש התובע, באמצעות בא-כוחו, הודעה לבית המשפט ובה ציין, כי החליט לממש את זכותו לביטול הסדר הפשרה אליו הגיע בא-כוחו, ואשר עליו ידע רק אתמול. עוד נרשם בהודעה, כי: "בד בבד, התובע מתכבד להודיע על הפקדת סכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר קבע כבוד בית המשפט בהחלטתו, בקופת בית המשפט".

5.יצוין כבר עתה (ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים), כי בניגוד לאמור בהודעה האמורה, התובע לא הפקיד בקופת בית המשפט את הסך של 5,000 ₪ + מע"מ, אלא העביר, במישרין, את הסכום הנ"ל בהמחאה לידי ב"כ הנתבעים.

6.ביום 13.10.09 אפשרתי לב"כ הנתבעים להגיש תגובה לאמור בהודעה הנ"ל.

7.בתגובתו, התנגד ב"כ הנתבעים בתוקף לביטול פסק הדין וטען, כי כאשר ביהמ"ש נקב במועד מוגדר ומדויק, 05.10.09, ונאמר כי יש להגיש את הודעת הביטול עד למועד זה, לא ניתן יהא להגיש את הבקשה לאחר מועד זה, ולפיכך היה על התובע להגיש את בקשתו בטרם הפגרה ולא לאחריה. משלא הוגשה בקשת התובע לביטול הסכם הפשרה בתאריך 05.10.09, כפי שנקבע בפסק הדין, אלא ביום 11.10.09, כאמור, אזי הפך פסק הדין לסופי וחלוט ואין עוד מקום לבטלו.

8.בתשובה שהוגשה ביום 15.11.09 טען ב"כ התובע, כי המועד האחרון שנקבע בגדר פסק הדין להגשת הודעת הביטול נפל בפגרת הסוכות, ובהתאם לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 תקופת הפגרה לא תבוא בחשבון מניין הימים. לפיכך, ולאור האמור בסעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, אזי המועד להמצאת הודעת הביטול נדחה ליום החול הראשון שלאחר מכן, דהיינו ליום 11.10.09. עוד נטען, כי ב"כ התובע פנה ביום 11.10.09 אל מזכירות בית המשפט וביקש להפקיד את סכום ההוצאות אשר נקבעו כתנאי לביטול הסכם הפשרה, אך נענה בסירוב בטענה, כי "לא מקבלים שיקים של עורכי דין שלא כתוב עליהם חשבון פיקדונות". עקב סירוב המזכירות לקבל את ההמחאה הנ"ל, פנה ב"כ התובע, במישרין, אל ב"כ הנתבעים ומסר לו את ההמחאה לתשלום החיוב המתחייב לשם ביטול הסכם הפשרה/פסק הדין.

9.ב"כ הנתבעים מודה, כי בתחילה קיבל את ההמחאה מידי ב"כ התובע, אך משנתברר לו לאחר בדיקה שערך בתיק משרדו, כי הודעת הביטול לא הוגשה במועד שנקבע, החליט להשיב לידי ב"כ התובע את ההמחאה עוד באותו יום ואף הודיע לו, כי הוא עומד על קיום פסק הדין.

10.ביום 14.03.10 קיימתי דיון בבקשת התובע לביטול פסק הדין ואפשרתי לב"כ הצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב. אחרון הסיכומים הוגש לתיק ביום 13.05.10. באותה עת שהיתי בחופשת לידה, ולכן עם שובי לעבודה הובא תיק זה לעיוני לצורך מתן החלטה.

11.לאחר שקילת טיעוני הצדדים באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות, ואנמק:

12.ייאמר מיד, כי גם אם הייתי מקבלת את עמדת ב"כ התובע, לפיה נדחה המועד האחרון למסירת ההודעה על ביטול פסק הדין ליום 11.10.09, עדיין אין בכך כדי להועיל לתובע, משלא פעל התובע על-פי פסק הדין, ככתובו וכלשונו, ומשכך הרי שלא עומדת לו הזכות לבקש את ביטולו.

במה דברים אמורים?

13.כאמור, בפסק הדין נקבע כי "תנאי להגשת הודעת הביטול, הוא הפקדת הוצאות בקופת בית המשפט במצורף לאותה הודעה על סך של 5,000 ₪ + מע"מ, אשר יחשבו כהוצאות לטובת הנתבעים ללא קשר בתוצאות ההליך הסופי. במידה ולא תתקבל הודעה על ביטול הסכם הפשרה במועד שנקבע לעיל, פסק הדין יהפוך לסופי וחלוט".

14.אין חולק, כי התובע הגיש הודעה על מימוש זכותו לביטול פסק הדין ביום 11.10.09, אך הלה לא מילא אחר הוראות הסכם הפשרה/פסק הדין, כלשונן, ולא הפקיד בקופת בית המשפט את ההוצאות שנקבעו כתנאי לביטול פסק הדין. תחת זאת, בחר ב"כ התובע להעביר ההמחאה לתשלום ההוצאות המתחייבות לשם ביטול פסק הדין, לידי ב"כ הנתבעים שסירב כאמור לקבלן.

15.ב"כ התובע טען, כי מזכירות בית המשפט סירבה לקבל את ההמחאה בנימוק, כי "לא מקבלים שיקים של עורכי דין שלא כתוב עליהם חשבון פיקדונות". אין בידי לקבל טענה זו. טענה זו נטענה בעלמא, ללא שנתמכה בתצהיר, וכלל לא הוכחה. יתרה מכך, טענה זו הועלתה לראשונה בתשובה שהגיש התובע לתגובת הנתבעים על ההודעה לביטול פסק הדין. באם נמנעה מן התובע האפשרות להפקיד בקופת בית המשפט את סכום החיוב הדרוש לשם ביטול פסק הדין, היה עליו להודיע על כך לבית המשפט כבר במעמד הגשת הודעת הביטול, ולא להפקיד את הסכום, במישרין, בידי ב"כ הנתבעים, כפי שעשה בנסיבות המקרה שלפנינו.

16.יואר, כי אף בהודעה המשלימה שהגיש התובע ביום 13.10.09, ובה הודיע לביהמ"ש שסכום ההוצאות הועבר ישירות אל ב"כ הנתבעים, לא ציין התובע כי מזכירות ביהמ"ש סירבה לקבל את המחאה בדבר ההוצאות וכי זו הסיבה שבשלה הועברו ההוצאות במישרין אל ב"כ הנתבעים.