כלפון ואח' נ' חזן

פסק דין

ביום 10/9/2009 בשעות אחר הצהריים, התנגשו מכונית שבבעלותו של התובע 2, שבה נהגה הגב' רותי כלפון, ומכוניתו של הנתבע 1, בעת שנסעו בכיוונים נגדיים, באחד הפיתולים בכביש היורד ממבשרת ציון לכיוון מוצא.

לפי גרסת הגב' רותי כלפון, היא ירדה ממבשרת ציון לכיוון מוצא בעודה בנתיב הימני, ואילו הנתבע 1 שעלה בכיוון הנגדי, נכנס עם מכוניתו לתוך נתיב נסיעתה. הגב' כלפון ניסתה לחמוק ימינה אך לא הספיקה והנתבע 1 פגע עם מכוניתו בצד השמאלי של מכוניתה של הגב' כלפון.

מנגד טוען הנתבע 1, כי השניים אכן נסעו כפי שתיארה הגב' כלפון אך לטענתו, הגב' כלפון היא זו שחצתה את קו ההפרדה הרצוף, סטתה לתוך נתיב נסיעתו, ומאחר שלא הצליח לחמוק, ארעה ההתנגשות. כתוצאה מההתנגשות אכן נפגעה מכוניתה של הגב' כלפון בצידה השמאלי ואילו מכוניתו של הנתבע 1 נפגעה בפינה השמאלית קדמית (נ/1).

נמצא אפוא כי גרסאותיהם של שני המעורבים סותרות זו את זו, ולאחר ששמעתי את הצדדים באריכות רבה ולא נמצאה ראייה חיצונית נוספת לגרסאותיהם, לא מצאתי סיבה להעדיף גרסה אחת על פני השנייה.

התובעים צרפו לכתב התביעה מסמך שעליו חתם הנתבע 1 במשרד סוכן הביטוח שלהם, שבו ניתן תיאור קצר של התאונה ובסופו נאמר "אני מצהיר שאני אשם בתאונה זו". על סמך מסמך זה והתנהלותו של הנתבע 1, ביקשו התובעים שייקבע שהנתבע 1 הודה באחריותו לתאונה, ולפיכך עליו לשאת במלוא נזקיהם של התובעים.

לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים בעניין נסיבות חתימת המסמך המתואר, איני סבורה כי יש מקום לראות במסמך זה משום הודאה של הנתבע 1 באחריותו לתאונה. ראשית לכל, אין חולק כי התובעים הציעו לנתבע 1 תשלום עבור החתימה על המסמך בגובה ההשתתפות העצמית שהיה על הנתבע 1 לשלם בשל הנזקים שנגרמו למכוניתו. כך שמדובר במסמך שלכאורה נרכש ובכך הוא מטיל סימני שאלה כבדים על נכונותו. שנית, שמעתי את הנתבע 1 וכך גם את אימו אשר העידו כיצד הופעל לחץ על הנתבע 1 להודות באחריותו לתאונה, תוך "אזהרה" כי אם לא יעשה כן, תעורב המשטרה בעניין ויפתחו הליכים משפטיים נגד הנתבע 1. בנוסף לכך, הוסבר לנתבע 1 על ידי התובעים, כי אם יחתום על המסמך לא ייתבע כלל בשל אחריותו לכאורה לתאונה. ניכר היה כי הנתבע 1 אכן לא הבין את משמעות חתימתו וכי התובעים ניצלו את תמימותו כדי להביאו לחתום על הטופס הנזכר, מבלי שהבין את משמעות החתימה. שלישית, לתובעים היה אינטרס רב לגלגל את האחריות לתאונה על כתפיו של אחר, ובמקרה זה הנתבע 1, וזאת מאחר שהמכונית שבה נהגה הגב' כלפון הייתה מבוטחת בביטוח צד שלישי בלבד. בנסיבות אלו, השתלם לתובעים לשאת בעלות ההשתתפות העצמית של הנתבע 1, כדי לזכות בכיסוי מלוא הנזק הגבוה יחסית שנגרם למכוניתם. על פי חוות דעת השמאי נזק זה עמד על סך של 8,213 ₪ ובפועל הוכרזה מכוניתם, כרכב שהורד ממצבת כלי הרכב בישראל (אובדן מוחלט), ששרידיו נמכרו תמורת 975 ₪ בלבד. כך בעוד שרכבו של הנתבע 1 היה מבוטח בביטוח מקיף, ולכאורה לא הייתה מניעה לגלגל על חברת הביטוח המבטחת את מכוניתו את מלוא הנזק.

מהטעמים האמורים, אני סבורה כי התובעים, שנטל ההוכחה מוטל עליהם, לא עמדו בנטל הדרוש להוכחת אחריותו של הנתבע 1 לתאונה ומהטעמים שעליהם עמדתי, גם חתימתו של הנתבע 1 על מסמך שלפיו הוא מודה באחריותו לתאונה, אינה יכולה לסייע בידיהם.

לפיכך, התביעה נדחית ורק לפנים משורת הדין, לא יחויבו התובעים בתשלום הוצאות הנתבעים.

המזכירות תשלח עותק לצדדים.

ניתן היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: