כלל חברה לביטוח נ' צבי

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 9.12.2012 במעמד צד אחד.

טענות המבקש בתמצית הן, כי ביקש לדחות את מועד הדיון בהסכמת ב"כ הצד שכנגד הואיל ונדרש לנסיעה עסקית במועד הדיון (יצויין כי בבקשת הדחיה נטען ע"י המבקש לנסיעה לטיול של קבוצת סוחרים אשר קיבלה בונוס).

בדיון שהתקיים ביום 9.12.2012 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בהעדר התייצבות מטעם המבקש. פסק הדין חייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 1350 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט בסך של 165 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 894 ₪ בצירוף מע"מ כחוק .

המבקש ידע כי נקבע דיון למועד זה, ואף הגיש בקשה מוסכמת לדחיית המועד.

הבקשה לדחיית מועד הדיון נדחתה בהחלטה מיום 4.12.2012. דבר ההחלטה היה ידוע למבקש אשר שיגר בקשה נוספת לדחיית המועד ביום 5.12.2012. בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטה מיום 6.12.2012.

המבקש עשה דין לעצמו ולא הופיע לדיון שהתקיים ביום 9.12.2012.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 7.1.2013.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין פסק דין שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.

בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק Ex debito justitia. פסק דין כזה פגום הינהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין ואפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398.

בביטול פסק דין שניתן כהלכה, נתונה ההחלטה בבקשת הביטול לשיקול דעת רחב של בית המשפט. השיקולים שעל בית המשפט לשקול במקרה זה נקבעו בהלכה שהשתרשה במשך שנים רבות.

"ניתן פסק-דין כהלכה, יציג לעצמו בית-המשפט, אשר עליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או שלא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית – ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט."

ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398 (ראה גם ע"א 5000/02 בן-ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח(1) 830, 835.)

לשאלה השנייה חשיבות רבה, שכן בהיעדר סיכוי להצליח במשפט לא תצמח כל תועלת מביטול פסק הדין. לכן ייעתר בית המשפט לנתבע, רק אם יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העלולים להכשיל את תביעת התובע לגופו של עניין, ראה לעניין זה ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד-אל חי, פ"ד יח(1) 67, 71-72).