כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קב' ש.ניר מערכות ביטחון בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעת שיבוב בסך של 2,000,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו למבוטחת התובעת (קופת חולים כללית בע"מ), עקב אירוע הצתה משנת 1997. התובעת הגישה עוד קודם לכן (בשנת 2001), תביעת שיבוב אחרת נגד הנתבעת, בת.א. 128447/01, בגין סכומים ששילמה למבוטח אחר שלה בגין נזקים שנגרמו לאותו מבוטח אחר בשל אותו אירוע הצתה. התיק האחר נדון בפני כב' השופטת חדווה וולצקי (להלן: "התיק האחר").

הצדדים בתיק דנא ביקשו מתחילת הדרך ומעת לעת לדחות את הדיון בו עד שיתקבל פסק דין בתיק האחר, מתוך הנחה שפסק הדין בתיק האחר יכריע גם את גורל התיק דנא. כב' השופטת חנה פלינר שדנה בתיק זה בתחילה וכן כב' השופטת מיכל ברק-נבו, שדנה בתיק זה לאחר מכן ובטרם התיק הועבר לדיון לפניי (בתחילת חודש ינואר 2011), נענו מעת לעת לבקשות הצדדים לדחיית הדיון בתיק.

בישיבה שהתקיימה ביום 30.10.07 בתיק האחר, הגיעו התובעת והנתבעת ולרבות צדדי ג', ד' ו-ה', בתיק האחר, להסדר שלפיו התובעת תקבל 600,000 ₪ בגין שתי התביעות יחד (התיק דנא והן בתיק האחר). עוד הוסכם להותיר לדיון בתיק האחר רק את ההודעות לצד ג' שהגישה הנתבעת כנגד סוכן הביטוח רוני קפלן וחברת הביטוח עילית, כמו גם את ההודעה לצד ד' שהגישה עילית נגד הסוכן וכן את הודעת צד ה' שהגיש הסוכן נגד חברת הביטוח איילון (להלן: "ההודעות") וכי תשלום סכום הפשרה הנ"ל לתובעת בגין שני התיקים יעוכב עד למתן פסק דין סופי בהודעות ויעשה לפי חלקו של כל אחד מהנתבעים בהודעות האמורות. להלן הקטע הרלוונטי מפרוטוקול הדיון בתיק האחר (ההדגשות שלי-י.ד.):

"לאחר גישור ובהתאם להמלצת בית המשפט הגענו לידי הסדר כדלקמן: לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעת בתיק זה וכן בת.א. 26841/04 בבית משפט זה ומבלי להודות באחריות ובכל טענה שהיא, תחויב בשלב זה הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 600,000 ₪ בתוספת 4% ריבית על הסכום הנ"ל נכון להיום.

התשלום יעוכב עד למתן פסק דין סופי ו/או הסדר אחר אליו יגיעו הנתבעת עם הצדדים השלישיים, רביעים וחמישי בתיק זה בלבד, ובאופן שמהיום ועד למועד התשלום בפועל ישא הסכום נכון להיום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התשלום בסופו של יום לתובעת יבוצע על פי חלקו של כל אחד מהנתבעת והצדדים שלישי, רביעי וחמישי בהתאם לשיעור חבותם על פי פסק הדין ו/או הסדר אחר בחיוב נפרד כלפי התובעת.

לסכומים יתווספו שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ כחוק.

מבקשים לתת תוקף של פסק-דין חלקי להסדר הגישור וכן לפטור מאגרה.

למען הסר ספק יצוין כי ההסדר שבין התובעת לנתבעת מסלק גם את התביעה הנוספת ביניהם ולא תהיינה גם בתיק הנוסף כל טענות ו/או תביעות נוספות כלפי מי מהצדדים בתיק זה".

כב' השופטת וולצקי נתנה תוקף של פסק דין חלקי להסדר הנ"ל.

לאחר מכן, המשיכה התובעת לבקש את דחיית הדיון בתיק דנא וזאת עד להכרעת בית המשפט בהודעות שנותרו לדיון בתיק האחר. לאחר שניתן ביום 3.6.10 פסק הדין בהודעות בתיק האחר (בו נקבע כי על סוכן הביטוח לשאת בסכום של כ-320,000 ₪, נכון למועד ההסדר, מתוך סכום הפשרה שנקבע בהסדר וביתרה תישא הנתבעת), טענה התובעת כי יש להמשיך בדיון בתיק דנא וזאת משלא שילמה הנתבעת את סכום הפשרה, חרף מתן פסק הדין וכי משברור כי אינה מתכוונת לעמוד בהסדר הפשרה (ראה הודעת התובעת מיום 11.8.10). הנתבעת לא הגיבה להודעה זו למרות שנצטוותה לעשות כן בהחלטת כב' השופטת ברק-נבו מיום 15.8.10.

בתחילת חודש ספטמבר 2010 הגישה הנתבעת ערעור על פסק הדין. גם סוכן הביטוח הגיש ערעור על פסק הדין במועד הנ"ל.

מקדם המשפט שהתקיים לפניי ביום 13.1.11, כמו גם משני קדמי המשפט הנוספים שהתקיימו וכעולה מההודעות שהגישו הצדדים מאז ועד היום, ניכר כי התובעת החזיקה בדעה כי מאחר והנתבעת לא שילמה את סכום הפשרה יש לנהל את התיק דנא ולקבוע אותו להוכחות (כאשר משמעות הדבר שהסדר הפשרה מבוטל למעשה) ואילו הנתבעת החזיקה בדעה כי הסדר הפשרה עומד על כנו ועל כן יש לדחות את התביעה דנא על הסף.

דא עקא, למרות שהתרתי זאת, אף לא אחד מהצדדים הגיש את אותה הבקשה המתבקשת מטיעוניו. הנתבעת לא הגישה בקשה לבטל את הסדר הפשרה ותחת זאת ביקשה שוב, לקבוע את התיק להוכחות. התובעת מנגד לא הגישה בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר.

זאת ועוד: חרף החלטתי מיום 11.12.11 שלפיה על רקע התנהלות הצדדים נראה לכאורה שיש מקום לתת תוקף של פסק דין להסדר וכי בטרם יעשה כן ניתנת לצדדים שהות עד יום 25.12.11 להגיב על כך, לא הגישו הצדדים כל הודעה לבית המשפט. כמו כן, מסתבר לי רק היום, כי כבר ביום 24.10.11 ניתן פסק הדין בערעור ועדיין לא באה כל הודעה מטעם הצדדים, אשר אף לא עדכנו את בית המשפט בדבר מתן פסק הדין הנ"ל.

לפיכך, ולאחר שעיינתי בחומר שלפני ועל רקע התנהלות הצדדים כמפורט לעיל, החלטתי כי מן הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר שהושג בין הצדדים ביום 30.10.07 כנזכר לעיל.

משאין מחלוקת כי הושג ההסדר בזמנו, שחל גם על התיק הנוכחי, הרי שככל שסברה התובעת כי עומדת לה עילה לביטולו, הנטל מוטל עליה, להגיש בקשה מתאימה בעניין זה. טענת התובעת שלפיה לא הייתה כוונה מצד הנתבעת מלכתחילה לעמוד בהסדר, הנה טענה סתמית וכללית שלא מקימה עילה לביטול ההסכם ואשר כאמור נטענה בקדם המשפט מבלי שהוגשה לאחר מכן בקשה מפורטת בכתב. משלא הגישה התובעת בקשה בכתב כדבעי, חרף הזמן הרב שעמד לרשותה לצורך כך וחרף האפשרות שניתנה לה במפורש לעשות כן וחרף הפצרות בית המשפט כי עליה לעשות כן, יש מקום לתת להסדר, שכאמור לא באה כל בקשה ממשית לביטולו, תוקף של פסק דין ואין עוד כל טעם או מקום להותיר תיק זה פתוח. גם בהתעלמות התובעת מהחלטתי מיום 25.12.11, ניתן לראות כהסכמה שבשתיקה למתן תוקף של פסק דין להסדר.

בשולי הדברים יצוין כי ממילא ספק בעיני אם עמדה לתובעת טענה ממשית לביטול ההסכם. לפי ההסדר עצמו, נקבע כי פסק הדין החלקי לתשלום 600,000 ₪, יעוכב עד למתן פסק דין סופי. לא "פסק דין" אלא "פסק דין סופי" נאמר. נראה לכאורה שבכך כיוונו הצדדים להמשך עיכוב התשלום גם במהלך הליך ערעורי ככל שיוגש. לפיכך, נראה כי ממילא לא עמדה לתובעת עילה לבטל את ההסדר עד למתן פסק הדין בערעור, שניתן רק לאחרונה.

בנוסף לכך, הצדדים קבעו בהסדר כי "התשלום בסופו של יום לתובעת יבוצע על פי חלקו של כל אחד מהנתבעת והצדדים שלישי, רביעי וחמישי בהתאם לשיעור חבותם על פי פסק הדין ו/או הסדר אחר בחיוב נפרד כלפי התובעת". משמע – נראה שלפי ההסדר לא על הנתבעת לשלם ישירות לתובעת את סכום ההסדר ולקבל שיפוי מהנתבעים בהודעות, אלא על כל צד לשלם ישירות לתובעת את חלקו. כך גם נקבע בפסק הדין בתיק האחר (ס' 105). גם מסיבה זו נראה כי לא עמדה לתובעת עילה עד היום לבטל את ההסכם, שכן לפי פסק הדין בתיק האחר, הושת על סוכן הביטוח לשלם סכום נכבד מתוך סכום הפשרה ולגבי קיבעה זו היו תלויים ועומדים שני ערעורים עד לאחרונה, כך שהנתבעת לא יכלה לדעת ממילא עד לפסק הדין בערעור, בדיוק איזה סכום עליה לשלם לתובעת אם בכלל.