כלל חברה לביטוח בע"מ ח.צ 520024647 נ' זרביב

פסק דין

המבקש, הוא הנתבע, עותר לסילוקה על הסף של תובענת המשיבה, היא התובעת, בשל העדר יריבות ו/או עילה, מכוח הוראות תקנה 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

עיקר העובדות הרלוונטיות

זוהי תביעת שיבוב שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין תגמולי ביטוח, שלטענתה, שילמה למבוטח עקב נזקים שלפי הנטען נגרמו לרכב המבוטח מסוג מיצובישי לנסר, מס' רישוי 76-502-61, בתאונת דרכים שארעה ביום 30.04.2007 ושבה היו מעורבים רכב המבוטח ורכב מס' רישוי 45-324-04 אשר במועד הרלוונטי היה בבעלות הנתבע.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע היה, בכל המועדים לתובענה, הבעלים ו/או המחזיק ו/או הנהג ברכב אשר מעורב בתאונה נשוא התובענה דנן.

בכתב ההגנה מאשר הנתבע, כי הוא אמנם בעל הרכב אשר נטען לגביו כי פגע ברכב המבוטח, אך בעת התאונה היה אביו, מר אמיל זרביב, הנהג ו/או המחזיק ו/או המשתמש ברכב הנ"ל.

הנתבע העלה טענה מקדמית, לפיה דין התביעה נגדו להידחות, שכן אין בינו ובין התובעת כל יריבות, מאחר שבעת התאונה הרכב היה נהוג בידי אביו כאמור. מכאן אין הוא אחראי להתנהגותו ולמעשיו של נוהג הרכב, שכן הרכב לא היה בחזקתו או בשליטתו, בעת התאונה.

להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בתיק דנן התקיימה בפניי ישיבת הוכחות ובמהלכה נשמעו עדויות הנהגים המעורבים. עוד העידה מטעם הנתבע גב' אור משה, הנוסעת ברכב המבוטח. לאחר ישיבת ההוכחות, ובטרם ניתנה הוראה לצדדים על הגשת סיכומים בכתב, הגיש הנתבע את הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

טענות הצדדים

הנתבע טוען להעדר עילת תביעה ו/או חסר יריבות בינו לבין התובעת בטענה, לפיה לא ניתן לייחס לו, כבעלים של הרכב, אחריות בגין עוולה שביצע נהג הרכב. לגרסתו, במצב דברים זה, חרף היותו בעלי הרכב, אין כל יריבות בינו לבין התובעת ועל התובעת היה להגיש תביעתה כנגד הנהג.

לטענתו, בעת התאונה הרכב היה נהוג ע"י אביו ועפ"י האמור במכתב הדרישה ששיגרה התובעת אל הנתבע ביום 13.06.07, עובדה זו הייתה ידועה לתובעת בטרם הגשת התביעה.

הנתבע מפנה לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבר"ע 159/95 (מחוזי י-ם) אלדן השכרת רכב ואח' נ' עופר שנהב ואח' (מיום 10.9.95). באותו פסק דין עמד בית המשפט על עקרון היסוד בנזיקין, לפיו ככלל אחראי אדם לעוולתו שלו בלבד, ואין הוא אחראי לעוולות הזולת, למעט בהתקיים חריג המטיל אחריות שילוחית, כגון בעניינו של מעביד למעשה עובדו, של שולח למעשה שלוח, או בשל אחריות בעל חוזה למעשה הצד השני לחוזה.

הנתבע טוען שבענייננו לא הוכח התקיימותו של אחד החריגים האמורים ואף לא הונחה תשתית ראייתית המבססת אחריות ו/או עילת נזיקין כנגד הנתבע.

מנגד, מתנגדת התובעת לבקשה.

לטענתה, דין הבקשה להידחות מכיוון שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה, כמצוות הוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי. מדובר בטענה מקדמית שהמקום להעלות הוא בשלב קדם המשפט. הנתבע החמיץ, לשיטתה, את המועד להעלאת טענה לסילוק התובענה על הסף, זאת לאור העובדה שהבקשה דנן מוגשת לאחר תום שמיעת הראיות בתיק דנן, ובעיקר עדויות הנהגים המעורבים.

התובעת טוענת, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה.

לשיטתה, בינה לבין הנתבע קיימת יריבות ישירה, בתוקף היותו בעל הרכב הפוגע בעת קרות התאונה.

התובעת מסתמכת לעניין זה, בין היתר, על הוראות סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), לפיו בעל רכב חב באחריות פלילית לעבירות תעבורה הנעשות ברכב כאילו הוא נהג ברכב, ומבקשת להחיל חזקה זו על הדין האזרחי.

התובעת טוענת, כי התביעה הוגשה כנגד הנתבע כבעל הרכב הואיל ופרטיו של מי שנהג בפועל ברכב לא היו ידועים לתובעת טרם הגשת התביעה. במכתב הפנייה הראשוני אשר נשלח ע"י התובעת אל הנתבע צוין, כי ברכב הפוגע נהג אדם בשם "אמיל", ולתובעת לא הייתה כל דרך לדעת כי הנהג הוא אביו של הנתבע.

בתשובתו, טוען הנתבע כי עוד בכתב הגנתו העלה את טענת העדר העילה ו/או חוסר היריבות בינו לבין התובעת וכי טענה זו מעולם לא נזנחה.