כליף נ' פלאפון

פסק דין

לפני תביעה כספית.

להלן העובדות הצריכות לענין.

לטענת התובע כפי שעולה מכתב התביעה, הוא רכש מכשיר סלולרי בחברת פלאפון, המכשיר שנרכש היה פגום. לדבריו השירות אשר קיבל היה "מחפיר ומעליב", כך בלשונו, והחברה לא הסכימה לבטל את העסקה שבוע לאחר הקניה, הגם שהמכשיר היה פגום.

התובע טען כי הוא משלם עד מועד הגשת התביעה בגין המכשיר הפגום אשר בפועל הוחזר לחברה וכל נסיונו להגיע להסדר עם החברה עלה בתוהו.

במהלך הדיון, הוסיף התובע וטען כי הוא קנה מכשיר מסוג אן-סטיק לאינטרנט. עת ניסה לחברו למחשב החיבור לא עלה בידו. לדבריו הוא יצר קשר עם המוקד הטלפוני, במהלך שבוע שלם היה בקשר עם המוקד הטלפוני, וכתוצאה מכך השימוש שלו הגיע למליון קילובייט לזמן השיחה מהמכשיר.

לדבריו מהמסמכים אשר צורפו על ידי הנתבעת לכתב ההגנה (נספח ג'), עולה כי גרסתו נכונה וניתן ללמוד מהמסמכים כי בוצעו מספר בדיקות וזומן לו מפגש עם מומחה דאטה.

התובע טען כי הנתבעת טענה כי המכשיר שרכש היה תקין, אולם לשיטתו אם גרסתה היתה הגרסה הנכונה, לא היה מקום לזמן לו מפגש עם מומחה דאטה.

התובע טען כי הוא היה מוכן לבדיקות אשר הציעה הנתבעת, עם זאת במהלך שבועיים הוא יצר קשר טלפוני עם נציגי הנתבעת וכן ניסה לתאם עם נציגי הנתבעת מועד בו יעלה בידו לתקן את המכשיר. בדיעבד, ביום 15.2.09 הוא הגיע לתחנת השירות בלוד, בתחנת השירות אין מעבדה, חרף האמור לבקשת נציגי השירות הוא המתין במקום, נאמר לו שינסו לתקן המכשיר, הוא המתין שלוש שעות במהלך יום עבודתו ואיפשר לנתבעת לתקן את המכשיר, אולם המכשיר גם בחלוף שלוש שעות לא תוקן.

לדבריו, הנתבעת לא הציעה לו מכשיר חלופי וכן לא הציעה לו מכשיר חדש (ראו עמ' 2, ראו עמ' 4 שורות 6-10).

לאור האמור הוא ביטל את הוראות הקבע אשר היו לטובת הנתבעת, שילם את הקנס בגין ההתנתקות מההתקשרות עם הנתבעת לרבות בגין ההתנתקות ממכשיר הפלאפון. התובע טען כי דרישתו היא להחזר סך של 2,794.33 ₪, שהוא הסכום ששילם בגין המכשיר נשוא כתב התביעה.

התובע הבהיר כי הוא משלם לנתבעת בגין ההתנתקות מדי חודש בחודשו סך של 1,097 ₪, והציג קבלות בגין התשלומים. התובע טען כי הוא הגיע להסדר תשלומים עם הנתבעת הואיל ולדבריו אם לא היה מגיע להסדר תשלומים, חובו היה עולה עד לגובה של 17,000 ₪.

לטענת התובע, פרק זמן של שבועיים ימים לתיקון המכשיר שרכש הוא פרק זמן מעל לסביר ובלשונו "שבועיים זה המון זמן" (עמ' 4 שורה 6).

התובע טען כי הוא פנה לנתבעת מיד באותו השבוע בו הוא רכש את המכשיר, הואיל ומלכתחילה בעת שניסה להפעיל את המכשיר, המכשיר לא פעל.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה שאין בגרסת התובע ממש ותביעתו הינה תביעה בחוסר תום לב.

הנתבעת טענה כי התובע רכש את המודם הסלולרי והחזיקו במשך 3 שבועות ראשונים, עשה בו שימוש של כמליון קילובייט, שימוש אשר מצביע על כך שלכאורה לא היתה תקלה במכשיר.

הנתבעת טענה כי התובע הגיע למוקד השירות ביום 15.2.09, ועוד בטרם הפקיד את המודם הסלולרי במעבדה לבדיקת טענותיו בדבר תקלה לכאורה, נטש את המודם במרכז השירות ועזב את המקום, ומעשיו מדברים בעד עצמם, קרי, כי התובע חזר בו מרכישת העסקה בלא כל הצדק.

הנתבעת טענה כי התובע מנסיבותיו הוא החליט לבטל את כלל התקשרויותיו עם הנתבעת, גם לגבי טלפון נייד שהיה בבעלותו ובשימושו אותו רכש בשנת 2008 ועשה בו שימוש סדיר ושוטף, ובד בבד עם נטישת המודם במרכז השירות, ביטל את הוראת הקבע שהתחייב בה כלפי הנתבעת. לטענת הנתבעת התובע פעל כאמור במטרה להכשיר הפרה חד-צדדית של תנאי ההתקשרות על ידו והעלה טענות בחוסר תום לב בדבר איכות המודם הסלולרי, מבלי שהמציא סימוכין לטענותיו.

בנוסף התובעת חלקה על גובה הנזק בו עתר התובע לפצותו.

הנתבעת טענה כי לתובע אשם תורם עד כדי 100%, בשים לב לכך שהוא נמנע במכוון מלהעמיד את המודם לבדיקתם ונטשו.