כליף נ' חודיאקוב ואח'

פסק דין

התובע השכיר דירתו לנתבעים והגיש תביעה כספית בגין חוב, שלטענתו נותר לנתבעים כלפיו, בגין הסכם השכירות.

התובע צירף את הסכם השכירות, ממנו עולה כי שכר הדירה עמד על 2,500 ₪ לחודש, וטען כי החוב שנותר עבור שכר הדירה, עומד על סך 6,530 ₪, והציג מסמך בגין חוב לוועד הבית, בסך 520 ₪, וגז בסך של 640 ₪.

עוד טען התובע כי הנתבעים פינו את הדירה באיחור של כ – 6 חודשים, ועל כן, תבע את הפיצוי בגין איחור בפינוי בסכום של 50 דולר ליום איחור, בהתאם לסעיף 24 להסכם השכירות.

הדיון התנהל באמצעות מתורגמנית לשפה רוסית.

הנתבעת 1 טענה כי עזבה את הדירה בזמן , ושילמה עבור השכירות.

הנתבעת 1 העידה כי איננה קוראת עברית והחוזה כתוב בעברית, וטענה שלא נותר חוב.

בעדותה, הודתה הנתבעת 1 כי נותר חוב לוועד בית, חשמל וגז, וטענה כי שכר הדירה שולם במלואו במזומן, והתובע לא היה נותן קבלות.

הנתבע 2 העיד כי הוא גר בדירה, והתשלומים נעשו על ידי אחותו, הנתבעת 1, והוא בעצמו לא טיפל בעניין התשלומים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו.

לגבי החוב בגין גז וועד בית, הנתבעת 1 הודתה כי היא מודה בחוב זה.

לעניין חוב בגין שכר דירה, הנתבעת 1 טענה כי שילמה את שכר הדירה במזומן, אולם, לא הציגה כל קבלה בעניין התשלום.

בעדותה, טענה הנתבעת 1 כי היא משערת ששילמה את כל שכר הדירה, אולם, לא ידעה לפרט איזה סכום שולם, ובאיזה מועד.

הנתבעת 1 גם העידה שלא תמיד היא זו ששילמה, ולא פירטה מי שילם במקומה ומתי.

בהעדר פירוט, אין מקום לקבל את טענת הנתבעים, בעניין פירעון החוב בגין שכר הדירה.

לפיכך, התובע הוכיח את החוב בגין שכר הדירה, בסכום של 6,530 ₪, בגין וועד בית 520 ₪, ובגין גז, 640 ₪.

התובע תבע גם 50 דולר פיצוי בגין איחור בפינוי, אולם, לא מצאתי מקום לקבל את התביעה בעניין רכיב זה, לאור העובדה שמדובר בנתבעים שאינם דוברי עברית, כאשר הסכם השכירות נרשם בשפה העברית, ולא ברור אם הנתבעים היו מודעים לסעיף 24 להסכם השכירות, ואם הבינו את משמעותו.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 7,690 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך של 700 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.