כלבו ג'לג'וליה לחומרי בנין בע"מ נ' ר. רעם אחזקות בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה שהחלה כתביעה שטרית, בסך של 97,972 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), עת הוגשו לביצוע 3 שיקים ע"ס 32,666 ₪ כ"א שמשכה המבקשת לטובת המשיבה (תיק הוצאה לפועל מס' 1730794128). המבקשת הגישה התנגדות, וזו נקבעה לדיון.

2.הדיון בהתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול, ועוד הסכימו, כי כסכום הבסיס לפסק-הדין יילקח סכום החוב הכולל של המבקשת למשיבה (לפי ספרי המשיבה) בסך של 157,398 ₪, ובית המשפט יוסמך לקבוע סכום שינוע בין 70% ל-100% מסכום זה, דהיינו, בין 110,179 ₪ ל-157,398 ₪. עוד הוסכם, כי בית המשפט יוסמך לפרוס את הסכום שייפסק לתשלומים חודשיים בסך 15,000 ₪ כל אחד, אולם התבקש גם לשקול את עמדת המשיבה, לפיה במקרה כזה מן הראוי לפסוק את מלוא הסכום שבספרים.

3.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

4.אין חולק, כי המשיבה מכרה ציוד וחומרי גלם ששימשו בפרויקט בניה בו היתה המבקשת מעורבת. המבקשת היתה קבלן, ששכר שירותי קבלן משנה בשם מוסטפא חטיב, ועל פי הסכם בכתב יד בין המבקשת לבין חטיב, הועברה העבודה בפרויקט בשלב מסוים מהמבקשת אל חטיב, והמבקשת קיבלה סכום מסוים עבור עבודתה עד אז, כשבמקביל לקח על עצמו חטיב את כל התחייבויות המבקשת.

5.לטענת המבקשת, בתכלית הקיצור, התחייבויות אלה שנטל על עצמו חטיב כללו את התשלומים למשיבה, וזאת בידיעת המשיבה ובהסכמתה, וכי על כן השיקים שנמסרו הפכו להיות שיקים לביטחון, שיפרעו רק אם חטיב ימשיך את ביצוע העבודות בפרויקט, ומשלא עשה כן, אלא נטש ונעלם (תוך לקיחת ציוד וחומרי גלם איתו), לא קמה הזכות להיפרע את השיקים.

6.לטענת המשיבה, בתכלית הקיצור, ההסכמות בין המבקשת לחטיב אינן מעניינה – היא מכרה סחורה למבקשת, ועומדת על תשלום תמורתה. המשיבה מכחישה כי נתנה הסכמתה להסכמות שבין המבקשת לחטיב.

7."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

8.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. פסק הדין ניתן כאשר לא כל החומר העובדתי בפני בית המשפט, ועדים כלל לא נשמעו, אפילו לא באופן בלתי-פורמאלי, ועל כן הוא משקף גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

9.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ולקחתי בחשבון גם את הפריסה עליה אורה להלן, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים במחלוקת כפי שהוגדרה בפרוטוקול (ובקצרה גם בראשית פסק-דין זה), לחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 142,500 ₪, אשר ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים רצופים, הראשון בחודש מרץ 2014: 9 התשלומים הראשונים יהיו ע"ס 15,000 ₪ כל אחד, והתשלום האחרון יהיה ע"ס 7,500 ₪.

10.אם לא ישולמו הסכומים האמורים כקבוע, יועמד מלוא הסכום הפסוק לעיל לפרעון מיידי (בניכוי כל סכום ששולם בפועל), ואם לא ישולם כולו תוך 30 יום נוספים - יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום העמדתו לפרעון מיידי ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1730794128 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: