כיואן נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה משנת 2008.

המבקש טען כי זמן קצר לאחר קבלת הדוחות שלח בקשה להישפט במועד.

המבקש לא הראה כי שלח את הבקשות בדואר רשום כנדרש, ולמעשה לא הביא ראיה כלשהי שאכן שלח את הבקשות במועד וכי בקשתו לא באה אלא בעקבות החלטת הפסילה של משרד הרישוי.

מעבר למחדלו של המבקש עצמו, מסתבר כי בגין הדוחות נשלחו אליו דרישות בדואר רשום מטעם המרכז לגביית קנסות בחודשים מאי ויוני 2009. הודעות אשר המבקש לא טרח לדרוש אותן מסניף הדואר.

עוד מתברר כי בחודש אפריל 2009 נשלחה למבקש הודעה בדואר רשום ממשרד הרישוי בדבר צבירת ניקוד ופסילת רשיונו.

מצירוף כל האמור לעיל מסקנתי היא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 329/10 חיים סדגר נ' מדינת ישראל "הדרישה לנימוקים מיוחדים אינה בגדר סרח עודף מילולי מיותר; היא באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית. דרישה זו לנימוקים מיוחדים מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט, וזאת על מנת לא לפגוע בתכליות המיוחדות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "ברירת משפט". אכן לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים. מתן אפשרות במקרים מסוימים להרשיע אדם בהיעדרו או למנוע ממנו להישפט במקרים מסוימים משקפת את "האיזון אותו קבע המחוקק בין זכותו של הנאשם לנכוח במשפטו לבין הצורך בניהול יעיל של ההליך המשפטי".

הוסיף והסביר בית המשפט המחוזי בע"פ 5242/08 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל כי במיוחד יש להזהר בבקשות הבאות לאחר צבירת ניקוד אשר מחייב הפעלת אמצעי תיקון בידי משרד הרישוי "או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון".

כאשר המבקש אינו יכול להראות כי שלח בקשותיו במועד וכאשר שלוש הודעות שנשלחו אליו בדואר רשום לא נדרשו על ידו, סבורני כי לא קיים טעם המצדיק קבלת בקשתו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: