כיאל נ' אלמקיס

פסק דין

1.בתביעה שלפני מר אמיר כיאל ("התובע") תובע הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו בגין חמישה ימי עבודה כשליח בעסקו של מר שמעון אלמקיס ("הנתבע"), וכן פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

העובדות

2.להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מהמוסכמות ומחומר הראיות שבתיק:

א.הנתבע מפעיל עסק בשם "א.א. שליחים", המספק שירותי שליחויות חיצוניים ללקוחותיו.

ב. בין הצדדים הייתה היכרות קודמת והתקיימו ביניהם יחסי עבודה גם בעבר.

ג.התובע הועסק אצל הנתבע כשליח, מיום 28/5/13, למשך ימים בודדים, עד שהודיע לנתבע על התפטרותו.

ד.תנאי העבודה הוסכמו בין הצדדים מראש והועלו על הכתב, במסגרת חוזה עבודה (נספח א' לכתב ההגנה).

ה.אין חולק כי לתובע שולם על חשבון שכר עבודה סך 450 ש"ח, כאשר הנתבע מסר לתובע המחאה בסך 400 ש"ח וכן 50 ש"ח במזומן.

ו.בתום יום העבודה הראשון, ביום 28/5/13 בשעות הערב, התובע היה מעורב בתאונת דרכים עם הקטנוע שבבעלות הנתבע.

גדר המחלוקת

3.השאלות העומדות להכרעה הן:

(א)זכאות התובע להפרשי שכר עבודה בסך 1,125 ש"ח, בגין חמישה ימי עבודה.

(ב)זכאות התובע לפיצוי לדוגמה בסך 2,000 ש"ח, לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

ההליך בבית הדין

4.במסגרת כתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבע בארבעה סעדים: שכר עבודה עבור חמישה ימי עבודה, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פיצוי לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, וכן החזר הוצאות מד"א. סכום התביעה הכולל עמד על סך 6,784 ש"ח.

5.ביום 28/1/14 התקיימה ישיבת גישור, ומשזו לא צלחה, הופנו הצדדים לדיון לפניי. בתום הדיון שהתקיים במעמד ב"כ התובע, הנתבע ובא כוחו, התבקש התובע ליתן טעם מדוע לא יימחק הסעד בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה, כאשר בין הצדדים נחתם חוזה עבודה ומשעה שחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 מטיל חבות על המעסיק רק בתום 30 ימים, ואילו התובע הועסק אצל הנתבע ימים ספורים. גם בעניין החזר הוצאות מד"א, התבקש התובע להסביר מדוע קמה למעסיק חובה לשאת בהוצאה זו.

בהודעתו מיום 3/2/14 ביקש התובע לחזור בו מרכיבי התביעה אלה, והם נמחקו (החלטה מיום 5/2/14).

דיון והכרעה

6.במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 17/3/14, העיד התובע, ומטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ומר עידו סבח, אחראי שליחים בתקופה הרלוונטית לתביעה.