כטיב נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה שהושתה על המבקש ע"י קצין משטרה למשך 60 ימים בשל מעורבותו בתאונת דרכים וזאת בהיותו שיכור מכוח סירובו להיבדק.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, הוא לא סרב לבדיקה אם כי ביקש להתפנות מהמקום לבית החולים ולבצע שם כל בדיקה שתידרש, וזאת לאור מצבו הקשה עקב הפציעה והרגשת החנק כתוצאה משאיפת אבק ועשן שנפלטו מכרית האוויר של הרכב לאחר אירוע התאונה. לטענתו, השוטרים מנעו ממנו להתפנות לבית החולים ויתרה מזאת, אף התנהגו אליו באלימות קשה הכו אותו והתיזו עליו תרסיס פלפל חריף.

עוד טוען המבקש, כי נפל פגם בהליך השימוע, שכן לטענתו נערך לו שימוע פורמלי לצורך הפרוטוקול בלבד. לטענתו, הקצין כבר גיבש את עמדתו טרם שמיעת טענותיו והתעלם מדבריו.

המבקש טוען, כי אין כל בסיס עובדתי בהחלטת הקצין לעניין המסוכנות, שכן היא מבוססת אך ורק על חומרת העבירה.

עוד הוסיף וטוען המבקש, כי בטופס השימוע שנערך לו צויין כי "בתוקף סמכותי לפי סעיף 47 לצו בדבר תעבורה (יו"ש) מס' 1310, תשנ"ב- 1992" כאשר בענייננו חל סעיף 47 לפקודת התעבורה, תשכ"א- 19161 (להלן: "פקודת התעבורה") ומשכך, ככל הנראה חלה טעות בטופס ומדובר בהחלטה שניתנה בחוסר סמכות.

לאור כך מבקש הוא לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול הפסילה המנהלית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, למקום התאונה הגיע אמבולנס אולם המבקש סירב להתפנות כך למעשה אין שחר לטענתו שהיה פצוע קשה בתאונה. לא זו אף זו, העובדה שהמבקש פנה לבדיקות רפואיות 24 שעות לאחר התאונה יש בה בכדי לקעקע את טענותיו של המבקש.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הטענה שנפל פגם בהליך השימוע שנערך למבקש שכן נשמעו טענותיו בפני הקצין ורק לאחר מכן נתקבלה ההחלטה בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו.

עוד טוענת המשיבה, כי יש די ראיות שיובילו להגשת כתב אישום כנגד המבקש בגין גרימת תאונת דרכים תוך נהיגה בשכרות. אמנם למבקש אין עבר פלילי ועברו התעבורתי אינו מכביד אולם, האירוע דנן מלמד על מסוכנותו.

דיון

סעיף 48 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור".

סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה, מסמיך קצין משטרה לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים וזאת אם היה לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג אם ביצע עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש.

אציין, כי לא מצאתי שנפל פגם בשימוע שנערך למבקש. אכן נפלה טעות בטופס השימוע כאשר הקצין מילא טופס אשר השימוש בו נעשה בשטחי איו"ש, אולם אין מדובר בפגם מהותי ואין בכך כדי לפגוע בהליך השימוע ובתוצאה אליה הגיע הקצין. מעיון בטופס עולה כי אמנם נכתב כי למבקש מיוחסת רק עבירה של סטייה מנתיב, אולם בהמשך ההחלטה ציין הקצין כי "מדובר בנהג המעורב בתאונה, ע"פ החשד בזמן היותו שיכור. יסוד סביר שיוגש כתב אישום". כלומר ההחלטה התבססה על כך שיוגש כתב אישום בגין העבירות שבהן חשוד המבקש.

לא השתכנעתי כי לקצין המשטרה הייתה דעה קדומה שגובשה בליבו טרם שמיעת טענותיו של המבקש. חשש זה המקונן בליבו של המבקש אין לו אחיזה במציאות.

מעיון בטופס השימוע עולה כי המבקש טען בפני הקצין כי "הוא ביקש נשיפה 2 דקות אחרי התאונה. הייתי בשוק. השוטר נתן לי פלפל ב....".

לאמור, ניתנה למבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו והוא לא טען דבר ביחס לגרסתו כי ביקש לערוך את הבדיקה בבית חולים.

בנסיבות אלה אני קובע שקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש, וכי המסוכנות נלמדת מהאירוע, שהוא חמור כשלעצמו, לפיו המבקש גרם לתאונת דרכים בהיותו נוהג בשכרות. הסיכון הטמון בנהיגה בשכרות התממש במקרה זה ע"י אירוע התאונה, דבר המעלה צורך מיידי לתקופת צינון והרחקתו של המבקש מהכביש.