כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.התובעת זכאית לגמלת סיעוד כמי שתלויה לחלוטין בביצוע כל פעולות היום יום בכל שעות היממה, וזאת לאחר שהגישה תביעה להחמרת מצב.

2.לתובעת הכנסות בסך של 8,829 ₪ (פנסיה בסך 5,869 ₪ וקצבת זקנה בסך 2,960 ₪).

3.לטענת הנתבע השכר הממוצע במשק נכון למועד הגשת הבקשה (8/11) הינו 8,307 ₪.

4.מאחר והכנסת התובעת עלתה על השכר הממוצע במשק, נקבעה זכאותה של התובעת ל- 84% מהגמלה המלאה (50% מ- 168%).

טענות התובעת –

5.בחישוב השכר הממוצע אין לכלול משרות עובדים זרים דהיינו עובדים מאיו"ש ומחו"ל).

6.בתקנות הביטוח (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הזכאות לגמלת סיעוד ושיעורה) תשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות") נקבעו שני מצבים בלבד לזכאות לגמלת סיעוד כפונקציה מההכנסות - 100% גמלה כאשר הכנסות המבוטח הן עד השכר הממוצע ליחיד ו- 50% גמלה כאשר השכר הינו מעל השכר הממוצע ועד 150%.

יוצא מכך כי מבוטח שהכנסתו עולה ב- 1 ש"ח על השכר הממוצע תופחת גמלת הסיעוד ב- 50%. מדובר בחוסר סבירות משווע.

על חוסר הסבירות הקיצוני ניתן ללמוד מהאופן בו נקט המחוקק בהפחתה הדרגתית בקצבת זקנה בגיל המותנה.

לבית הדין סמכות לבטל את התקנה בתקיפה עקיפה בהיותה בלתי סבירה.

7.יש לעדכן את השכר הממוצע של משרת שכיר כעולה מתקנה 4(ג)(2) לתקנות ולא אחת לשנה.

8.החל מיום 1.9.11 הכנסתה של התובעת פחותה מממוצע משרות שכיר (ישראלים בלבד) לחודשים 6-8/11 ולפיכך על הנתבע לשנות את שיעור הגמלה מיוזמתו.

טענות הנתבע –

9."השכר הממוצע" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") והוא השכר הממוצע למשרת שכיר.

אין לקבל את טענת התובעת לפיה יש לאמץ את הנתון המופיע בפרסומי הלמ"ס כ"שכר ממוצע ללא עובדים זרים".

על פי הנתונים המופיעים באתר הלמ"ס, ההבדל בין השכר הממוצע ללא עובדים זרים לבין השכר הממוצע כולל עובדים זרים הוא בין 100 ל- 200 ₪ בכל השנים 2002-2012.

הכנסת התובעת עולה מעל 200 ₪ מהשכר הממוצע במשק.

10.בלמ"ס נתונים על שכר ממוצע לפי חתכים שונים כבר משנת 1973.

החתכים השונים משתנים בהתאם להתפתחות המשק בארץ.