כוהניה סחר גגות בע"מ נ' א.ד. אדר בניה אחרת בע"מ

החלטה

בפני שלוש בקשות הדורשות הכרעה:

האחת, בקשה לביטול עיקולים על זכויותיה של המבקשת אצל שני מחזיקים שהם מוסדות בנקאיים, שהטילה המשיבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל אשר נפתח לביצועו של שטר חוב על הסך של 92,783 ₪;

השנייה, הבקשה להארכת המועד להגשת התנגדות מטעמה של המבקשת, לבקשה האמורה לביצוע שטר החוב;

והשלישית, ככל שהבקשה השנייה תתקבל, ההתנגדות עצמה שהגישה המבקשת לבקשה לביצוע שטר.

הבקשה לביצוע שטר החוב

על פי הבקשה לביצוע שטר, אוחזת המשיבה בשטר חוב שנמשך על ידה של המבקשת, על הסך 92,783 ₪, לפקודת המשיבה, כאשר השטר לא כובד; לא שולם על חשבונו מאום; לא היה צורך במשלוח הודעת חילול; ואף לא היה צורך בהצגתו לפירעון.

שטר החוב עצמו הינו שטר הנחזה להיות חתום בחותמת המבקשת; שנחתם בתאריך 26 לחודש מרץ שהינו יום שני בשבוע (השנה אינה מצויינת – י.ב.); וחתום גם בערבות אוואל של מר אפרים אטיאס.

הבקשה לביטול העיקולים והבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות

הן הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות והן הבקשה לביטול העיקולים נשענות על הטענה כי לא בוצעה המצאה כדין לידי המבקשת.

הצדק עם ב"כ המשיבה כי מן הבחינה הדיונית, הטענה היא תרתי דסתרי, שכן לכאורה מודה המבקשת שהיא זקוקה להארכתו של המועד להגשת ההתנגדות, וגם טוענת שהמועד לא חלף.

ברם, סבורני כי ניתן לפתור "סבך דיוני" זה באמצעות החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל קרן גיל מיום 12/5/2013, אשר קבעה כי: "החייבת הגישה התנגדות לביצוע שטר וטוענת שיש לבטל את כל ההליכים בתיק מאחר והאזהרה בתיק זה לא נמסרה כדין ולא בכתובתה הרשומה, ובנוסף, שיש להעביר ההתנגדות לבית המשפט המוסמך - הוא בית המשפט השלום באשקלון.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

כלומר, כב' הרשמת המלומדת ראתה בבקשה כבקשה לקביעת מעמדה של האזהרה, ולא כבקשה להארכת המועד, וכך אתייחס אליה גם אני.

לגופו של עניין, סבורני כי הדין עם המבקשת וכי לא בוצעה לה מסירה כדין של האזהרה.

השליח מטעם המשיבה העיד כי ביצע את מסירת האזהרה לכתובתו של מר אפרים אטיאס, ברח' עוזיאל 8 בנתיבות, על יסוד ההנחה "שהוא מנהל החברה ולכן המסירה הולכת יחד למנהל" (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 13/6/2013, שורה 12).

דא עקא כי על פי המסמכים שהוגשו בהסכמה בדיון (מב/1) מר אטיאס אינו ולא היה מנהל המבקשת.

על פי תקנה 484 לתקסד"א: "המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק - בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד; היה התאגיד שותפות שאין לה מען רשום - תהא ההמצאה בהנחת הכתב במקום עסקה הראשי של השותפות או במסירתו לאחד השותפים." (ההדגשות שלי – י.ב.).

אין חולק כי מקום מסירת האזהרה אינו מענה הרשום של המבקשת, וכאמור, אף אינו מענו של מנהלה.

למעלה מן הצריך אציין כי המשיבה אף לא הביאה כל ראייה, לסתור את טענתו של מנהל המבקשת, לפיה נודע לו לראשונה על תיק ההוצאה לפועל רק ביום 9/5/2013 או בסמוך לכך.

ברי כי אין ידיעתו של אחד העובדים שקולה לידיעתו של התאגיד כולו, שאם תאמר כך נמצאנו מרוקנים כליל מתוכן את הוראת תקנה 484 לתקסד"א, ואף יוצרים כלל חדש לפיו המסירה לתאגיד מותרת לכל עובד מעובדיו, בכל מקום שיימצא.