כובשי נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטתו של כב' השופט גרטי מיום 07.09.11, שלא להיעתר לבקשה לפיס עיף 230 לחסד"] [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ליתן הארכת מועד להישפט על דו"ח תנועה שעניינו עבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור.

שלא כמנהגו, בית משפט קמא קיים דיון לגופו של עניין בבקשה תוך שמיעת המצהירים בפניו, כלומר, שמע את עדותה של המערערת ואת עדותו של אביה, הוא אשר טען שהוא זה שעבר את עבירת האור האדום.

לאחר שמיעת הראיות, דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו שלא נכון, כך התרשם ממהימנות המעידים בפניו, שמי שנהג את הרכב היה האב במקום בתו, זאת אשר קיבלה את הדו"ח.

לגופו של עניין, דחה בית משפט קמא את הבקשה, ולא משום סיבה הנעוצה בפרוצדורה בלבד.

משכך הדבר, מבקש הערעור מהערכאה הנוכחית להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, ולאלה יש לומר שהכלל הוא, כנאמר למשל בע"פ 682/09, מדנית ישראל נ' פלוני [טרם פורסם, מיום 12.05.11], שההלכה היא ש"ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית...מלאת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן ומיתר העדים, משפת גופם והתנהגותם של העדים...היא של הערכאה הדיונית"

במקרה זה שבפניי, דחה בית משפט קמא את הבקשה העובדתית של המערערת, שבית המשפט יקבע שאביה נהג ומשכך קבע, אין בערכאת הערעור כל סיבה להתערב בקביעתו זו.

העובדה שלצורך הערעור מוכן האב לוותר על טענת ההתיישנות, אין בה כדי לשנות מקביעתי, שדינו של הערעור הוא דחייה וכך יהיה.

ניתנה והודעה היום ה' כסלו תשע"ב, 01/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חדווה סיטון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: