כהני נ' מרקו ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.8.12 בבני ברק.

2. לטענת התובע, התאונה אירעה שעה שאשת התובע נסעה מרח' נורדאו לכיוון רח' ז'בוטינסקי. במהלך נסיעתה פנתה הנתבעת 1 מרח' ברוט לרחוב נורדאו תוך התעלמות מתמרור זכות הקדימה. לטענת התובע, כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב בעיקר בחלקו הימני,

3. הנתבעות טענו כי רכבן הגיע מרחוב ברוט בבני ברק כשבכוונתו לפנות שמאלה לרחוב נורדאו ועצר עצירה מוחלטת. לאחר מכן, לאור העובדה כי כלי רכב חנו משמאל והגבילו את שדה הראיה, החלה הנתבעת 1 בזחילה משפרת עמדות עד אשר יכלה לראות את הצומת ונעצרה באופן מלא. לפתע הגיח רכב התובע משמאל החל נכנס לצומת אולם נבהל, ככל הנראה, מרכב שהגיע מולו, מימין לרכב הנתבעות, סטה ימינה בחדות ופגע בחזית רכב הנתבעות שעמד באופן שחזיתו של הרכב לא בלטה מעבר לקו הדמיוני שיוצר הרכב שחנה בשמאל הדרך עם חזית רכבה.

4. בדיון שנערך בפני העידו אשת התובע והנתבעת 1, הם הנהגות המעורבות בתאונה.

דיון:

5. אשת התובע חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה ישר בכביש בעוד הנתבעת הגיעה מרחוב בו מוצב תמרור תן זכות קדימה. אשת התובע העידה כי הבחינה בנתבעת גולשת במהירות לצומת כאשר בכוונתה לפנות שמאלה וזאת ללא שימת לב. אשת התובע טענה כי הבחינה בה לראשונה רק בתוך הצומת ולא היה באפשרותה לעצור את רכבה ולמנוע את התאונה. לאחר התאונה, בכתה הנתבעת והתנצלה בפניה וטענה כי לא היה לה שדה ראיה וכי היא תישא בהוצאות הנזק. גם לאחר מכן נוהל דין ודברים בין התובעת לבין הנתבעת ואמה אך משזה לא צלח נאלצה להגיש את התביעה.

6. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי עמדה בצומת ורכב שחנה חסם את שדה ראייתה. לכן גלשה לצומת במהירות איטית. בשלב זה התובעת חצתה את הצומת וסטתה לכיוונה מאחר ורכב הגיח מולה ולא היה מקום בכביש לשני רכבים במקביל. התובעת לא הבחינה ברכבה ופגעה בה. הנתבעת טענה כי טרם נכנסה עם רכבה לצומת בעת התאונה וכי היתה בעצירה מלאה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של אשת התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של אשת התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבעת עצמה הודה כי גלשה לצומת מאחר ושדה ראייתה היה חסום.

בנוסף, מיקום הנזקים אף הוא תומך בגרסת התובע לתאונה, קרי שהנתבעת כבר עמדה בזווית פניה שמאלה בעת שאשת התובע חלפה בצומת. יתרה מזו, מהתמונות עולה כי שני רכבים יכולים לחלוף בצומת זה על פני זה ועל כן עולה ספק בדבר גרסת הנתבעת לפיה סטתה אשת התובע לכיוונה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת גלשה לצומת בו מוצב תמרור תן זכות קדימה. הרי שהיה עליה לבצע את הפניה בצומת בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד שהדרך תהא פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלאשת התובע "אשם תורם" לקרות התאונה. אשת התובע ציינה כי הבחינה בנתבעת גולשת לצומת והיה עליה לעצור ולנהוג בזהירות גם אם זכות הקדימה נתונה לה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לאשת התובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 4,321 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 13.12.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: