כהנא נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ ואח'

ובעניין:

כספי הפלגות קרוז בע"מ

ובעניין:

כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה

ובעניין:

עו"ד עופר גבריאלי – בעל התפקיד

החלטה

בעל התפקיד, עופר גבריאלי (להלן – בעל התפקיד) הגיש ביום 17.11.20 דו"ח לבית המשפט (להלן – הדו"ח) במסגרתו התייחס לטענות מבקשי הפירוק בדבר הטלת חיוב אישי על בעל המניות בחברה, מר יובל כספי (להלן – בעל המניות) בגין חובות חברת כספי הפלגות קרוז בע"מ (להלן – החברה).

יצוין, כי מלכתחילה מונה בעל התפקיד על מנת לבדוק טענות של מבקשי הפירוק, מר יעקב כהנא ואח' (להלן – מבקשי הפירוק) בדבר הברחת נכסים מהחברה על ידי בעל המניות. במסגרת הדו"ח מוצא בעל התפקיד כי יש עילה לתביעה אישית נגד בעל המניות ויש מקום להטיל עליו חיוב אישי, וזאת בשל כך שחתם על תצהיר כושר פירעון, במסגרת הליך פירוק מרצון שיזמה החברה, טרם הליך הפירוק דנן, בו הצהיר בעל המניות כי בדק היטב את מצב עסקי החברה וכי לחברה יש יכולת לפרוע את חובותיה בתוך 12 חודשים ממועד הפירוק.

בעל התפקיד סבור כי תצהיר כושר פירעון זה הינו כוזב ועל כן בשל הפרת חובת אמונים יש להטיל על בעל המניות חיוב אישי בחובות החברה כלפי מבקשי הפירוק.

הרקע העובדתי הנדרש:

1.הרקע לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק נעוץ בהפלגה לשיט, אשר שווקה על ידי החברה. על-פי דו"ח בעל התפקיד, ביום 16.9.07 יצאה מנמל אשדוד ספינת "נסיכת החלומות", שהוחכרה על-ידי החברה מאת חברה זרה בשם "טומאקו", לשייט תענוגות בים התיכון. לרוע המזל, ביום השלישי להפלגה נפער חור בבטן האנייה, וכתוצאה נאלצה האנייה לעגון בנמל רודוס ולהוריד את הנוסעים, אשר בחלוף שעות ארוכות, הוחזרו לישראל בטיסות. מבקשי הפירוק היו בין נוסעי האנייה.

2.כעולה מדו"ח בעל התפקיד, בשלהי שנת 2007 הגישה תביעה על סך של 730,000 דולר נגד בעלי האנייה, חברת טומאקו, בגין הנזק שנגרם לה והוצאות החזרת הנוסעים ארצה. בסופו של יום, הגיעה החברה להסכם פשרה עם חברת טומאקו, במסגרתו קיבלה פיצוי בסך 680,000 דולר (להלן – כספי הפיצויים).

3.ביום 9.3.08 הגישו 368 מנוסעי האנייה – הם מבקשי הפירוק בהליך דנן – תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 1286/08). בפסק דינו מיום 17.5.11 (להלן – פסק הדין), קבע כבוד השופט א. אורנשטיין כי החברה נטלה סיכון ביודעין בעת שהעדיפה את קיום ההפלגה והשאת רווחיה, ולא וידאה את תקינות האנייה ואת קיומו של ביטוח מתאים. עוד נקבע בפסק הדין, כי החברה נהגה בחוסר תום לב שעה שהסתירה מהנוסעים התובעים את זהות בעלי האנייה ואת העובדה כי החברה זכתה בכספי הפיצויים, והותירה את הנוסעים בפני שוקת שבורה.