כהנא נ' שולדנריין ואח'

החלטה

1.התובע עותר להטלת עיקול זמני, בדרך של רישום, על זכויותיה של הנתבעת בשני נכסי מקרקעין, במסגרת תביעה כספית שמנהל כנגדה וכנגד נתבע נוסף, מר חיים אליאסף על סך 171,000 ₪.

הבקשה נתמכת בתצהירו של התובע ובהחלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א שנתנה בתיק פש"ר של הנתבע, החלטה העוסקת בשני הנתבעים.

2.בהחלטתי מיום 14.3.13, לא הוריתי על הטלת העיקול במעמד צד אחד ואפשרתי לנתבעים למסור תגובה ולתובע להשיב לתגובה.

הנתבעים הגישו תגובה בכתב, שלא נתמכה בתצהיר והתובע הגיש תשובה קצרה לתגובה.

בהחלטה נתבקשו הצדדים להודיע אם ברצונם לקיים דיון בבקשה או מסכימים שהחלטה תינתן על בסיס כתבי הטענות.

לא מצאתי שמי מהצדדים עתר לקיים דיון ולכן ניתנת החלטתי להלן.

3.לפי תקנה 362 (א) לתקנות סדה"א על מבקש הסעד הזמני לשכנע את ביהמ"ש על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

שמיעת הראיות הסתיימה ובין היתר העידה הנתבעת ומסרה גרסתה.

התובע עמד בתנאי האמור של עילת תביעה לכאורית כנגד הנתבעת, הראיות שנשמעו מדברות בעד עצמן.

4.בהתאם לתקנה 374 (ב) לתקנות סדה"א על מבקש העיקול הזמני לשכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

פסק הדין שצורף לבקשה, תוכנו ותוצאתו מקימים את עילת ההכבדה הלכאורית הנדרשת.

אין צורך להראות כי הנתבעת מבצעת פעולות אקטיביות להברחת נכסים ודי באפשרות להכבדה, הקיימת בנסיבות העניין.

5.בנוסף ועל פי דרישת התקנות סוג הסעד המבוקש הינו ברישום בלבד באופן שמאזן הנוחות נוטה לתובע, והנזק שייגרם לו אם לא יינתן הצו גדול מזה שעלול להיגרם לנתבעת אם תתקבל בקשת העיקול.

אני אף סבור שהבקשה הוגשה בתום לב ומתן צו העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

מטרת הצו להבטיח זכות קניין לגיטימית של התובע, תוך פגיעה מינימאלית בנתבעת.

6.אשר על כן ניתן צו עיקול ברישום כמבוקש לגבי שני נכסי המקרקעין.

לא מצאתי שיש צורך בערבות נוספת על ההתחייבות העצמית שהפקיד התובע.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: