כהן רבי נ' בן ארוש ואח'

החלטה

1.התובע הינו בעל זכויות בדירה בת 4 חדרים המצויה ברח' קוסטה ריקה 42/4 ירושלים (להלן – הדירה).

2.בסמוך לחודש ספטמבר 2009 נחתם הסכם שכירות (להלן – ההסכם הראשון) בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2 (להלן – השוכרים).

על פי הסכם השכירות, שכרו הנתבעים את הדירה לתקופה של שנה החל מיום 1.9.09 ועד ליום 31.8.10. הסכם זה נחתם על ידי כל הצדדים.

דמי השכירות החודשיים הועמדו ע"ס של 4,000 ₪ לחודש.

3.ביום 6.10.10 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף לתקופה שמיום 1.9.10 ועד ליום 31.8.11 (להלן – ההסכם השני).

4.להבטחת קיום התחייבותם של השוכרים, על פי ההסכם השני, התחייבו אלה להפקיד בידי התובע שטרי חוב בסך של 20,000 ₪ ובערבות 3 ערבים.

5.הערבים הינם הנתבעים 3-5.

6.במסגרת תיק ההוצאה לפועל מס' 03-31320-12-1 הוגשו לביצוע שני שטרי חוב בסך של 20,000 ₪ כל אחד בחתימת השוכרים כעושי השטר והנתבעים 3-5 כערבים.

7.הנתבעים 2 ו-5 הגישו בנוסף להתנגדותם לביצוע השטר בקשה להארכת מועד.

הנתבעת מס' 2 בתצהירה בתמיכה לבקשה להארכת מועד טוענת כי לא הגישה התנגדות לביצוע שטר מחמת טעות בתום לב.

הנתבע מס' 5 אף הוא הצהיר כי מתוך טעות בתום לב הוא לא הגיש את התנגדותו במועד.

8.במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר הועלו הטענות הבאות:

ראשית, בתום סיום תקופת השכירות לא היתה לאביו של התובע, אשר מולו התנהלו הנתבעים, כל טענה בכתב ו/או בעל פה לעניין שכירות הנכס וכי הצדדים נפרדו בלחיצת יד.

שנית, במועד שבו פינו הנתבעים 1-2 את הנכס הם צבעו וניקו אותו ובכך מסרו את החזקה בנכס במצב טוב.

9.הנתבע מ' 5 במסגרת חקירתו הנגדית העלה, לראשונה, את הטענה כי החתימה על כתב הערבות אינה חתימתו.

טענה זו דינה להידחות מהטעמים הבאים:

ראשית, העלאת הטענה רק בשלב החקירה הנגדית הינה בבחינת הרחבת חזית האסורה על פי החוק.

שנית, טענה זו עומדת בסתירה לאמור בסעיף 11 לתצהירו בתמיכה לבקשה להארכת מועד, אשר נחתם בפני עו"ד ביום 28.2.13.

הצהרה דומה ניתנה בסעיף 3 לתצהירו בתמיכה להתנגדות לביצוע שטר בו הצהיר כי: "הריני להצהיר כי הייתי ערב לחוזה בין אביו של המשיב לבין המתנגדים 1-2".