כהן נ' ששון ואח'

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב עקב תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 11/9/2009, כאשר נהג ברכבו בכביש בגין לכיוון צפון, במהלך נסיעתו הוא נאלץ להאט את רכבו עקב כך שהנהגת שנסעה לפניו דיברה בפלאפון בזמן נהיגה והאטה את רכבה; תוך כדי ההאטה שלו, הוא שמע 'בום' מרחוק מאחור ולאחר מספר שניות נפגע רכבו שלו על ידי רכבה של נתבעת 1 שהיה נהוג באותה עת על ידי הגב' אסנת ששון (להלן: "אסנת").

לטענת התובע, בתאונה היו מעורבים 4 כלי רכב, כאשר רכבו היה הרכב הראשון מקדימה בשרשרת הרכבים שנפגעו.

התובע צירף לתביעתו את הבעלים של שלושת הרכבים הנוספים שהיו מעורבים בתאונה מאחורי רכבו.

התובע לא הצליח לאתר את הבעלים של הרכב האחרון בשרשרת הרכבים- (רכב מס' 4), ולהמציא לו את כתב התביעה. בסופו של דבר, נאלץ התובע למחוק אותו מהתביעה ובקש כי התביעה תתברר כנגד יתר הנהגים של הרכבים האחרים שהיו מאחורי רכבו.

במהלך עדותו חזר התובע על גירסתו שמסר במשטרה, שלפיה הוא שמע קול התנגשות שקדם להתנגשות של רכבה של אסנת ברכבו. לדבריו: "שמעתי מכה מאחורה ואז כמה שניות אחרי, חטפתי את המכה מאסנת" (עמ' 2 לפר', ש' 23).

בעדותה מסרה אסנת כי היא הבחינה ברכב התובע מאט, ולכן אף היא האטה את רכבה בצורה ממשית ולפתע היא חטפה מכה מרכבו של נתבע 3, אשר העיפה את רכבה אל רכבו של התובע; לאחר מכן היא שמעה את ה'בום' הרביעי, אשר לדבריה מתייחס להתנגשות של רכב מס' 4 ברכבו של נתבע 3.

בעדותו מסר נתבע 3 כי הוא ראה את רכבה של אסנת בולם; הוא בלם והתנגש קלות ברכב אסנת ולפתע הוא קיבל מכה חזקה מאחור מהרכב הרביעי אשר דחף אותו בעוצמה אל רכבה של אסנת.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ארבעת הנהגים שנסעו מאחורי רכבו של התובע נושאים באחריות משותפת, ביחד ולחוד, לנזקים שנגרמו לרכבו.

גם אם אקבל את גרסתה של אסנת, שהיא האטה ורק עקב הפגיעה ברכבה על ידי רכבו של נתבע 3 היא התנגשה ברכב התובע, עדיין אסנת יכולה היתה להימנע מפגיעה ברכב התובע, אילו היתה מבחינה במתרחש בכביש ומאטה את רכבה בקצב המתאים, תוך שמירת מרחק מתאים ומבעוד מועד מרכבו של התובע, כפי שהתובע הצליח לנהוג בקשר לרכב שנסע לפניו, והצליח תוך ראייה נכונה וכוללת של תנאי הדרך, להאט בקצב המתאים ולהימנע מפגיעה ברכב שהיה לפניו, שהאט בצורה מפתיעה.

מהעדויות של שלושת הנהגים שהתייצבו לדיון עולה כי נתבע 3 התנגש בהתחלה ברכבה של אסנת ולאחר מכן רכבה של אסנת פגע ברכב התובע, ולפיכך, יוצא, שנתבע 3 תרם לפגיעה ברכבו של התובע.

אינני מוצא מקום לחלק את האחריות לאירוע התאונה בין הנהגים המעורבים, וזאת משום שבעל הרכב הרבעי בשרשרת לא היה צד למשפט, ואני משאיר את הענין לבירור בין הנתבעים במסגרת המתאימה.

אשר לשיעור הנזקים והפיצויים: התובע צירף חוות דעת שמאי שלפיה שווי הנזקים הישירים שנגרמו לרכבו מגיע לסך 15,912 ₪ בתוספת ירידת ערך בשיעור 4% בסך 1,273 ₪ במעוגל; ואולם מעדותו עלה כי התובע תיקן את רכבו בסך של 5,500 ₪ בלבד. לטענת התובע, הוא נאלץ לתקן את רכבו לא בצורה מסודרת, ברמה בסיסית, משום שלא היה יכול לשאת בתשלום גבוה יותר.

התובע טוען כי עקב התאונה נגרם לרכבו פגיעה בשלדה, ולכן יש לפסוק לו את מלוא הסכום שנקבע בחוות דעת השמאי.

בנסיבות הענין, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע תיקן את רכבו בסכום כולל של 5,500 ₪. סכום זה יש לפסוק לתובע.

בנוסף לכך, יש לפסוק לתובע ירידת ערך כפי שצוין בחוו"ד השמאי בסך 1,273 ₪.

מעבר לכך, אני פוסק לתובע על דרך האומדנה, סך של 3,000 ₪ בגין ירידת ערך מסחרית כתוצאה מהפגיעה הקשה ברכב והתיקון הלא מסודר כטענתו.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 9,773 ₪, וכן הוצאות משפט וטרחה בסך של 500 ₪.

כאמור, קבעתי כי הנתבעים נושאים באחריות משותפת כלפי התובע מבלי לקבוע את חלוקת האשמה ביניהם. לצורך ביצוע פסק הדין, הנתבעות 2 ו-4 (אליהו ומנורה) תשלמנה את סכום פסק הדין לתובע בחלקים שווים, וזאת מבלי שתהיה לדבר השלכה כלשהי לענין חלוקת האשמה בין הנהגים של הרכבים המבוטחים על ידיהן.