כהן נ' רימון

פסק דין

משפחתו של התובע חגגה מסיבת בר מצוה לבנם. המסיבה נערכה באולם ארועים. כמקובל במסיבות מסוג זה, המשפחה הזמינה צלם כדי שינציח את הארוע. הצלם – הוא הנתבע – צילם גם תמונות סטילס וגם סרט וידאו. תמונות הסטילס היו לשביעות רצונה של המשפחה. על פי הנטען בתביעה, חלק ניכר, למעלה ממחצית מאורכו של הסרט, יצא חשוך לחלוטין. שני הצדדים הציגו בפני חלקים מתוך הסרט (אותם חלקים) באמצעות ציוד שהביאו עמם. ניתן להתרשם, שאכן, לא ניתן "לגמור את ההלל" על התוצר המוגמר. ממה שהתרשמתי, אין אחידות בתאורה, והדמויות המצולמות, מצויות לעיתים באור יקרות ,ולעיתים באפלולית.

הנתבע הסביר, שהדבר נובע מהתאורה שהיתה באולם. על פי הסברו, היתה באולם תאורה של "לדים" שהאירו באור כחול, אדום, וירוק ולא באור לבן, ודבר זה, פגם באיכות הסרט. לטענת הנתבע, היה צורך שמישהו ישב על המחשב שמפעיל את התאורה, וידאג לתאורה אחידה. מטענה זו ברור, שאיש לא הפעיל אותו מחשב.

גם אם אקבל את הסברו של הנתבע, אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות. כידוע, אחד הפרמטרים המרכזיים בתחום הצילום הוא, מצב התאורה לגבי האובייקט המצולם. כל צלם מתחיל יודע, שיש צורך לדאוג לכך, שהאובייקט המצולם, יימצא באור המתאים. היתה זו איפוא, חובתו של הנתבע לדאוג לתאורה מתאימה, לנטרול תאורה שאינה מתאימה, ולכל הפחות, ליידע את המזמין לגבי הסיכונים הקיימים לגבי הפעלת תאורה שמפריעה לצילום. הנתבע איננו יכול לצאת לידי חובה בטענה, שהגיע ל"זירה לא ידידותית", ונאלץ להתמודד עם קשיים בלתי צפויים. על הנתבע מוטלת חובה מקצועית לדאוג לתאורה מתאימה ,ולכל הפחות לדאוג לכך, שהמזמין יהיה מודע לקשיים ולסיכונים הכרוכים בארוע שאין בצדו תאורה מתאימה.

על פי האמור בתביעה, המזמינים שלמו סכום של 3,500 ₪ עבור צילום והסרטת האירוע, ועבור צילום ארוע נוסף של טכס העליה לתורה. על רקע עובדה זו, נראה לי שהעמדת התביעה הנוכחית על סכום של 20,000 ₪, יוצרת דיספורפורציה של ממש. צריך גם לזכור, שבסופו של דבר, ההנאה שבני המשפחה מפיקים מצפיה בסרט כזה, היא הנאה מוגבלת. נסיון החיים מלמד, שהנאה זו איננה תדירה ואפילו ניתן לומר עליה, שהיא נדירה למדי.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לפצות את התובעים בסכום של 1,000 ₪.

אין זה מיותר לציין ,שהנתבע זימן לדיון גם צלם אחר. ככל שכוונתו של הנתבע היתה שאשמע את עדותו של אותו צלם בתור עדות של מומחה – היה לו, לנתבע, להגיש מבעוד מועד, חוות דעת מתאימה. מכל מקום, כדי להפיס דעתו של הנתבע, אומר, כי אפילו הייתי נזקק לעדותו של אותו צלם, לא היה בכך כדי לשנות מפסק הדין. עקרו של פסק הדין הוא, בקביעה הנורמטיבית של אחריותו המקצועית של צלם כלפי מזמין העבודה. ענין זה, מצוי מחוץ לתחום המומחיות של אותו עד.

העולה מן המקובץ הוא איפוא, שאני מחייב את הנתבע לפצות את התובעים בסכום של 1,000 ₪ וכן לשאת בהוצאות התובעים בסכום נוסף של 250 ₪.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: