כהן נ' רופא ואח'

החלטה

הענין שבפני, התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב, לפי הוראות סעיף 81 א1 לחוק ההוצאה לפועל התש"ם 1980.

ענין זה הועבר לטיפולי כעת, לאור פרישתה של כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות. הואיל ובמסגרת ההליכים בתיק זה ויתרו הצדדים על חקירת המצהירים, הרי שאין יתרון כלשהוא לגורם המטפל הקודם בתיק, כאשר ההחלטה ממילא ניתנת על בסיס כתבי הטענות וסיכומי הטענות הכתובים מטעם הצדדים.

התובענה הוגשה ע"ס 46,611 ש"ח, בגין עבודות נגרות שונות, הנוגעים לשלוש הזמנות עבודה, מספריהן 53,59 ו- 127, העתקיהן של הזמנות העבודה צורפו לתובענה. יודגש, כי על פי סעיף 13 לכתב התביעה, מצוין כי הנתבעים שלחו לתובע 10 המחאות ע"ס 31,682 ש"ח, אשר מהווים לכאורה הסכום שאינו שנוי במחלוקת, ואולם לעמדת התובע, אין באמור כדי לפרוע את מלוא יתרת החוב.

הנתבעים הגישו התנגדות לתובענה, ובמסגרת ההתנגדות נטען כי הנספחים לכתב התביעה אשר הופיעו כ"הזמנת עבודה", היו הצעות מחיר בלבד, כי הנתבעים מעולם לא התחייבו להזמין או לשלם את כל המפורט בהצעות המחיר (תוך הפניה מפורשת כי הסכימו למחירים, אולם לא ניתנה הסכמתם להערות אשר פורטו בשולי הצעות המחיר), וכי את הסכום המוסכם, שאינו הסך הנתבע, אלא 31,682 ש"ח, שלחו לתובע בהמחאות מעותדות, אשר לדבריהם, נפרעות כסדרן, ולפיכך לא נותרה לעמדתם כל יתרת חוב שהיא.

הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם, כאשר הנתבעים שבו על כל האמור בהתנגדות ולא הוסיפו דבר, בעוד שהתובע טען, כי טיעון הנתבעים אינו מעלה הגנה בפני התביעה, כי נפל פגם בטענות ההגנה שכן הוגש תצהיר מטעם אחד הנתבעים, כי ההפניה לדבר קיום החיוב החלקי, הינה כללית וסתמית, ובכל מקרה, לא ברמת הפירוט הנדרשת, לפחות לא ברמה הנדרשת לצורך העלאת טענת קיזוז.

לאחר בחינת טענות הצדדים, אני סבור כי יש ליתן רשות להתגונן בפני התובענה. הנתבעים מעלים טענות אודות השאלה מהי ההסכמה החוזית המלאה שבין הצדדים. אוסיף לכך, כי למעלה משני שלישים מהסכום הנתבע, כבר שולם, באופן אשר על פניו אינו מצדיק מתן פסק דין על מלוא הסכום הנתבע. בנוסף, ישנה טענה של ביצוע חלקי או שאינו לשביעות רצונם של הנתבעים, לגבי חלק מהעבודה המוזמנת, ואף טענה זאת, כשירה להתברר כטענת הגנה. ברור, כי גם אם ההסכמה החוזית הינה כפי שמתאר אותה התובע (והדבר, כאמור, שנוי במחלוקת), הרי שככל שלא בוצעה באופן המוסכם, מבחינת איכות כמות או טיב, הרי שהדבר כשיר להתברר כטענת הגנה.

את בקשת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400). על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).

בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"

לאור האמור, ומאחר ואני סבור כי מעצם פירעון חלקי של הסכום, וצמצום המחלוקת, כמו גם טענת המופנות הן כלפי ההסכמה החוזית והן כלפי שביעות הרצון וטיב המוצר אשר סופק, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה.

התובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר, ההתנגדות והתצהיר ישמשו ככתב הגנה. המזכירות תנתב ההליך לקביעה בפני הגורם השיפוטי המתאים לדון בהליך.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, הדברים ייבחנו עם סיום ההליך ולאור תוצאותיו.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ב, 25 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: