כהן נ' קושניר ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.10.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נכנס לתחנת דלק שהיתה ריקה באותה עת על מנת לתדלק את רכבו. התובע פתח את דלת הנהג ע"מ לתדלק, התכופף לעבר פתח מכסה טנק הדלק ואז הופיע הנתבע שהבחין בדלת הפתוחה של רכב התובע. הנתבע ביקש לעקוף את רכב התובע בשעה שהדלת היתה פתוחה וכאשר חלף כבר עם מחצית רכבו שבר את ההגה ימינה פגע בדלת שהיתה פתוחה. התובע צעק לו שיעצור ואז הנתבע נסע לאחור על מנת לשחרר את דלת רכב התובע. כאשר יצא מהרכב, תפס הנתבע את ראשו ואמר "לא הולך לי הראש שלי לא במקום".

3. לטענת הנתבע 1, נסע בזהירות בנתיבו והגיע בסמוך לרכב התובע שפתח לפתע את הדלת השמאלית לעבר נתיב הנסיעה של רכב הנתבע ופגע בצידו הימני אחורי של רכב הנתבע.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נכנס לתחנת הדלק הריקה ונעצר על מנת לתדלק. התובע פתח את דלת רכבו, הוציא את רגלו החוצה, הניח יד שמאל על גבי הדלת וביד השניה פתח את מכסה הדלק המצוי במכוניתו. אז הגיע רכב הנתבע בנסיעה איטית ביקש לעקוף את רכב התובע על מנת להגיע למשאבה שלפניו, שבר ימינה ופגע בדלת התובע שהיתה פתוחה באותה עת. לאחר מכן אמר הנתבע ואמר כי לא הולך לו היום. תחילה הציע לשלם ואח"כ הציע לערב את חברות הביטוח. התובע טען כי במידה והנתבע היה ממשיך בנתיב נסיעתו לא היה פוגע בדלת רכבו של התובע.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע לתחנת הדלק ואכן ביקש לעקוף את רכב התובע שחנה במקום ולהגיע למשאבה הראשונה כשלפתע שמע רעש והבחין כי דלת התובע פתוחה. הנתבע טען כי דלת רכבו של התובע היתה סגורה כשחלף במקום והבחין שהיא פתוחה רק כשיצא מהרכב.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי ביצע עקיפה של רכב התובע שעמד במקום מאחר וחפץ להגיע למשאבה הראשונה.

בנוסף, מתמונות הנזק עולה כי הדלת ניזוקה כלפי חוץ. דבר המעיד כידוע כי הדלת היתה פתוחה בעת שהנתבע חלף במקום. במידה וגרסת הנתבע היתה נכונה הרי שהנזק היה נגרם כלפי פנים. לפיכך, נראה שהנתבע לא הבחין שדלת התובע פתוחה בעת שחלף על פניו וביקש לעקוף את רכבו.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע עקיפה של רכבו של התובע, היה על הנתבע לשים לב לדלת הפתוחה ולבצע העקיפה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע ראה את הנתבע עוקף אותו והיה עליו לסגור את הדלת ולהימנע מקיום מפגע אשר גרם סיכון לרכבים שבכביש.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 2,435 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 16.2.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.