כהן נ' קבהה

פסק דין

התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה למימוש שטר חוב על סך 5,000 ₪ שעשה הנתבע לפקודתו.

התובע היה בעבר הבעלים של מספר מוניות ואילו הנתבע שכר מדי פעם מוניות מהתובע ועבד כנהג מונית. לטענת התובע עם תחילת עבודה על מונית חדשה חתם הנתבע על שטר חוב בגין שימוש במונית. עם סיום העבודה וכאשר לא היו טענות כלפי הנתבע היה התובע משיב את השטר לנתבע.

הנתבע טוען כי מעולם לא נהג לחתום על שטר חוב בגין שימוש במונית וכי שטר החוב מזויף ולחילופין כי מדובר בשטר ישן שניתן בגין חוב כספי אשר נפרע אך השטר לא הושב בטענה כי אבד.

הנתבע אף הציג פתק אשר נושא את התאריך 7/5/06 ובו נכתב על ידי התובע:

"אני מתחייב כי שטר ביטחון של קבהה שהיר אבד לי. מתחייב להחזיר אותו לנהג".

התובע אינו מכחיש כי כתב פתק זה להחזרת שטר חוב אך טוען כי מדובר בשטר משנת 2006 ואילו שטר החוב נשוא התביעה הינו שטר שניתן בגין שימוש במונית נושאת מס' רישוי 5315825 אשר הנתבע החל לעבוד עליה בפברואר 2007 והיה מעורב עימה בתאונת דרכים ביום 25/7/07.

לטענת התובע השטר הוגש לביצוע עקב דרישת חברת הביטוח לתשלום השתתפות עצמית בגין אותה תאונה וזאת מאחר והנתבע נמצא אחראי בתאונה בדיון שהתקיים ב 17/12/08 בבית המשפט השלום תל אביב. לטענתו, דרישת התשלום כלפי הנתבע נעשתה בשלב מאוחר היות ורק ביום 22/12/11 חברת הביטוח דרשה מהתובע, בעל הפוליסה, סכום של 4,550 ₪ בגין השתתפות עצמית.

בכל הנוגע לטענת הזיוף משיב התובע כי החתימה על שטר החוב זהה לחתימת הנתבע על תצהירו ועל מסמכים נוספים אותם הציג.

המחלוקת בענייננו נסבה סביב השאלה האם השטר שהוגש לביצוע הוא שטר שנחתם בגין שימוש במונית מס' 5315825 או לגישת הנתבע האם מדובר בשטר ישן שהתובע התחייב להחזיר ולחילופין שטר מזויף.

מלבד שטר החוב הנטען והפתק שהוצג על ידי הנתבע צירף התובע את טופס ההודעה לחברת הביטוח על תאונה אשר נחתם ואינו מוכחש על ידי הנתבע. כן צירף התובע מסמך המנוסח בצורת תצהיר בחתימת ידו של הנתבע. מתוכן התצהיר עולה כי מדובר בהסכם שנהג התובע להחתים את הנתבע (או כל נהג אחר לצורך העניין) עת השכיר לו מונית. התצהיר הספציפי שצורף נוגע למונית מס' 5323525 ולא למונית בה בוצעה התאונה אך ניתן ללמוד ממנו על טיב היחסים בין הצדדים ועל כך ארחיב בהמשך.

בחינת גרסאות הצדדים

מעדויות הצדדים ומהנספחים השונים שהוצגו על ידי הצדדים עלו תהיות רבות באשר לאמינות גרסת הנתבע ומאידך מצאתי חיזוקים לגרסת התובע.

תחילה, בתצהיר ההתנגדות טען הנתבע כי הצדדים לא באו במגע לאחר סגירת החוב בשנת 2006.

ביום 15/2/12 התקיים דיון שבמהלכו התגלתה סתירה מהותית בתצהירו של הנתבע.

טענת הנתבע כי לא היה קשר בין הצדדים החל משנת 2006 הוכחה כלא נכונה וזאת מאחר והנתבע ביצע תאונת דרכים ברכבו של התובע בתאריך 25/7/07 עת עבד כנהג. כאשר נשאל על כך השיב הנתבע כי מדובר בטעות בתצהיר.

נוסף לכך, בתצהיר ובכתב ההגנה, סעיפים 3+4 טען הנתבע כך:

"ביני לבין התובע היה חשבון כספי ישן מלפני שנים מספר וכי בגין החשבון הזה חתמתי לתובע על שטר חוב לביטחון. אני מצהיר כי החשבון בינינו נסגר כאשר פרעתי את החוב כלפיו, אך שטר הביטחון לא נמסר לי בחזרה בטענה כי שטר החוב אבד".

ישנו קושי בקבלת טענה זו הנתבע וזאת ממספר טעמים:

הנתבע לא מפרט את מהות החוב, בגין מה נוצר ואף מה גובהו. הנתבע לא מציין כיצד פרע את החוב - האם ניתן שיק, האם ניתן כסף מזומן? הנתבע אף לא מציג אסמכתא כלשהי לתשלום שבוצע.