כהן נ' צור

ב"כ התובע- עו"ד י. זאגא

ב"כ הנתבע- עו"ד ט. בן סימון, עו"ד ג. עזרא

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע.

1.דניאל כהן (להלן: "התובע") הוא עו"ד במקצועו. בשנת 2004 הגיש התובע תביעות פיצויים בגין ירידת ערך דירות לקוחותיו הגובלות בנתיבי איילון דרום. התביעות, שהוגשו כעררים עפ"י ס' 197 לחוק התכנון והבניה נדונו, 176 מהן נדחו, וביתר יש לקבוע את גובה הפיצוי בגין הנזק הנטען. במרץ 2008 הגיש התובע 39 עררים נוספים. המשיבים לעררים הם: הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון, משרד התחבורה וחברת נתיבי איילון.

2.מאיר צור (להלן: "הנתבע"), הינו שמאי המקרקעין מטעם חברת נתיבי איילון שערך חוות דעת שמאית, בקשר לתביעות שהוגשו. בשתי חוות הדעת שהגיש, קבע הנתבע כי אין בתכנית כדי לפגוע בשווי נכסי לקוחות התובע לעומת המצב התכנוני הקודם. לגרסת הנתבע, חוות דעת זו מבטאת גם את עמדותיהם של הועדה לתכנון ובנייה ומשרד התחבורה במסגרת דיוני ועדת הערר.

3.ביום 23/11/08 כתב הנתבע לארבעה עורכי דין המייצגים את הועדה המקומית, משרד התחבורה ונתיבי איילון וטען כי הוא חשוף למסכת הפחדות ואיומים מצידו של התובע, החולק על חוות הדעת שערך. ביום 16/12/08 פנה לשמאי המכריע וטען את אותה טענה. העתקים מפנייתו זו הועברה ל 5 עורכי דין.

ביום 13/1/09 התקייים דיון בועדת הערר ובא כוח משרד התחבורה הודיע בשמו ובשם הנתבע כי התובע מנסה להניא את הנתבע מחוות דעתו.

4.התובע דרש מהנתבע שיחזור בו מהדברים. בהמשך, הגיש כנגד הנתבע תלונה שנגנזה.

בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי כספי בגין הוצא לשון הרע בשלשת הארועים דלעיל.

תמצית טענות התובע

5.בס' 10 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבע: "פנה בכתב, ושלא כדין, לשמאי המכריע...והעלה האשמות שקריות ומשוללות יסוד כלפי התובע, לפיו האחרון ביצע כלפיו עבירות חמורות לרבות; סחיטה באיומים, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט, כדי לגרום לו לשנות את האמור בחוות דעתו בשתי הערכאות – ובין השאר בכך, שהתובע הודיע לו – לאחר הגשת חוו"ד השנייה – כי יגיש נגדו תלונה ללשכת שמאי המקרקעין..."

6.לטענת התובע הדברים שהטיח בו הנתבע הינם שקר מפגיע שנעשה במטרה לביישו, להשפילו לבזותו ולפגוע במשלח ידו כעורך דין ולפיכך הינם דברי לשון הרע כהגדרתם על פי דין.

7.הואיל והנתבע איננו מכחיש את אמירותיו, טוען התובע כי נטל הההוכחה על הנתבע להוכיח כי אמירותיו הינן בגדר "פרסומים מותרים" ו/או כי תוכנם אמת.

8.התובע פנה אל הנתבע וביקש ממנו לחזור מטענותיו לפיהן איים וניסה לשבש הליכי משפט אך האחרון סרב.

9.התובע עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק של עד 50,000 ₪. לשיטתו, הנתבע הפיץ את דיבתו ב – 3 הזדמנויות שונות בכוונת זדון. סכום התביעה נקבע על ידו ל 100,000 ₪.

10.תמצית טענות הנתבע

הנתבע טען כי מוקנית לו חסינות מכוח ס' 13 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן "החוק"), הקובע הגנה מפני דברים הנאמרים במהלך הליך משפטי, במיוחד לנוכח קביעת בית המשפט ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד גיל עודד (תק-על 2009(3), 2464, 2466 (2009) (להלן "הלכת חיר"). עוד טען כי הדברים שנכתבו על ידו בתום לב נכונים והם מוגנים אף מכוחם של סעיפים אחרים לחוק (14, 15(3), 15(8)). לגרסתו, לפני עריכת חוות הדעת השנייה ניסה התובע לשכנעו לשנות את עמדתו ואת חוות דעתו ואף איים מפורשות כי אם לא יעשה כן, הוא ייחקר על ידו באופן מבזה וכי יגיש כנגדו תלונה לוועדת האתיקה של מועצת שמאי המקרקעין. לאחר מכן שב וחזר התובע על איומיו דלעיל, ואת איומו האחרון אף מימש (התלונה נדחתה ע"י התובע המשמעתי בהמשך).

11.לטענת הנתבע , לאחר שאוים, הפנה את מכתבו הראשון לעורכי דינם של שולחיו. את המכתב השני כתב לשמאי המכריע, לאחר שהתובע הגיש כנגדו תלונה למועצת השמאים - על מנת שידע באיזה לחץ נתון הנתבע.

באשר לדברים שנאמרו על ידי ב"כ משרד התחבורה, טען הנתבע כי הדיווח בוצע על ידי עו"ד אטינגר ולא על ידו – למרות שגם פרסום זה מהווה חלק מהליך משפטי שהתנהל.