כהן נ' פאעור ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה לשיפוי התובע בגין הפסדים הקשורים לתשלום השתתפות עצמית בסך של 774 ש"ח לחברת הביטוח אשר בטחה את רכבו, רכב מספר רישוי 87-554-60, בפוליסת ביטוח מקיף, והפסד הנחת העדר תביעות בסך של 827 ש"ח והוצאות שונות בסך של 1,000 ש"ח.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 13.9.09 ארעה תאונת דרכים בתוך צומת המצוי בכניסה המזרחית לעכו, שבמהלכה התנגש רכב התובע אשר היה נהוג באותה עת ע"י אשתו, הגב' רוחמה כהן, לבין רכב אשר היה נהוג בידי הנתבע 1, רכב מספר רישוי 71-443-05, המבוטח אצל הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

אלא שהמחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על השאלה, מי מבין שני הנהגים נכנס לצומת כאשר הרמזור היה ירוק בכיוון נסיעתו, ומי באור אדום.

בדיון שהתקיים בפניי ביקש התובע להסתמך על פסק הדין שניתן ביום 22.12.10 ע"י כב' השופטת זהבה קאודרס-בנר (בתיק ת"ק 40593-04-10) אשר דחתה את התביעה של הנתבע 1 נגד אשתו של התובע, הגב' רוחמה כהן, ונגד חברת הביטוח אשר בטחה את רכב התובע בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבו עקב התאונה הנ"ל.

לטענת התובע, משנדחתה תביעת הנתבע 1 כאמור, אין האחרון יכול להעלות טענה כנגד התביעה בתיק זה.

לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי פסק הדין אשר דחה את תביעת הנתבע 1 ניתן עקב אי הגשת תגובה לבית המשפט, אף שנצטווה לעשות כן בעקבות ויתורו לבצע בדיקת פוליגרף, אותה הסכים לבצע כדי להכריע בשאלה השנויה.

הנתבעים הגישו עותק מתיק החקירה במשטרה כראיה מטעמם. כמו כן העיד לפניי הנתבע 1, ובעדותו מסר כי הוא נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, ולכן אשתו של התובע היא זו אשר נכנסה לצומת ברמזור אדום.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, אני בדעה כי יש לקבל את התביעה משני טעמים. הטעם הראשון נעוץ בעובדה, כי פסק הדין אשר דחה את תביעת הנתבע 1, הפך להיות פסק דין חלוט, וככל שלנתבע 1 היו השגות כלשהן ביחס לבדיקת הפוליגרף שהסכים לעבור, מן הראוי היה כי יודיע על כך לבית המשפט מבעוד מועד, במסגרת התגובה אותה היה חייב להגיש.

הטעם השני הוא טעם שקשור לגופה של המחלוקת. אומנם אשתו של התובע לא העידה בפניי, ואולם בתיק המשטרה מצויה הודעה אשר נגבתה מעדת ראיה ניטראלית התומכת בגרסת התובע ואשתו. עדה זו מסרה, כי נסעה ברכב אחר אשר עצר אחרי רכב התובע כאשר הרמזור בכיוון נסיעתם היה אדום, ורק אחרי שהאור ברמזור התחלף לירוק, החל רכב התובע לנסוע לתוך הצומת, או אז ארעה התאונה.

על יסוד שני הנימוקים שציינתי, אין בידי לקבל את גרסת הנתבע 1.

לגבי הנזקים, יש מקום לפצות את התובע בגין תשלום השתתפות עצמית לחברת הביטוח שלו בסך של 774 ש"ח.

לגבי הפסד הנחת העדר תביעות, הנתבעים הפנו למסמך אשר צורף לכתב התביעה, וממנו עולה, כי הפסד זה מתייחס לשתי תאונות שאירעו בשנת 2009, ולכן רק מחצית מהסכום, קרי סך של 414 ש"ח, קשור לתאונה דנן.

באשר להוצאות - התובע ביקש לפצותו בגין הוצאות משפט בהליך זה ובהליך הקודם ובגין הפסד ימי עבודה. לא מצאתי מקום להורות על תשלום הוצאות משפט בגין הליך קודם אשר הסתיים ללא חיוב בהוצאות. כמו כן, לא הוגשו ראיות לגבי הפסד ימי עבודה.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,238 ש"ח לפי הפירוט הבא:

1.סך של 774 ש"ח בגין השתתפות עצמית;

2.סך של 414 ש"ח בגין הפסד הנחת העדר תביעות;

3.סך של 50 ש"ח בגין אגרת משפט בתיק דנן.

התשלום יבוצע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.