כהן נ' עיריית אשדוד

פסק דין

התובעת, ילידת שנת 1928, טוענת בתביעתה כי ביום 14.10.09 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, במהלך הליכתה ברחוב יהודה הלוי בפינת אבן עזרא באשדוד, נפלה כתוצאה ממרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן. כתוצאה מכך, נחבלה ונפצעה.

נסיבות התאונה ושאלת קיומה של אחריות

מטעמה של התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, בן זוגה, וחתנה.

התובעת מוסרת בתצהיר העדות הראשית, כי ביום 14.10.09 בשעה 18:00 לערך, במהלך הליכתה ברחוב יהודה הלוי פינת אבן עזרא באשדוד, נתקלה רגלה במרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בראש, באף, בכתף שמאל ובצלעות בצד שמאל. עוברי אורח שהיו במקום, אשר פרטיהם לא נשמרו בידיה, סייעו לה והזמינו אמבולנס. בבית החולים נערכו לה בדיקות מהן עלה כי היא סובלת גם משבר בזרוע שמאל.

התובעת העידה בבית המשפט ונחקרה בחקירה נגדית לגבי נסיבות התאונה. בעדותה מסרה, כי הלכה עם בעלה לרופא עור ובדרכה נפלה ונחבלה. מדובר במקום שבו עברה לפעמים. באותו היום, הלכה ברגל לרופא. היא הלכה ביחד עם בעלה, אך לא תמכה בו. לדבריה, אין לה בעיה של ראיה. לא ראתה שיש בעיה במרצפות ברחבת המדרכה בה נפלה.

לעדותה של התובעת, כאשר נפלה, ראתה כי המדרכה שבורה. לתובעת היה קושי להצביע בתמונות שהוצגו לה על המקום המדויק שבו נפלה.

לשאלה, מדוע בתצהיר המענה לשאלון, כאשר נשאלה האם היו עדים, לא ציינה את בעלה, השיבה התובעת כי בעלה היה איתה כל הזמן ואף הגיע עמה מהמקום לבית החולים. בעלה הוא זה שהלך עם בני המשפחה כדי להצביע על מקום הנפילה שכן היא לא היתה מסוגלת ללכת מחמת מצבה הרפואי.

בעלה של התובעת מסר בתצהיר העדות הראשית, כי במועד התאונה הלך ביחד עם התובעת, ואזי נפלה התובעת לאחר שרגלה נתקלה במרצפות שקועות עם הפרשי גובה ביניהן. יום למחרת, ביקש מהחתן ללכת איתו למקום האירוע ולצלם את המפגע, עליו הצביע.

בעדותו בבית המשפט מסר בעלה של התובעת, כי הלך עם אשתו לרופא עור שמרפאתו בבית הרופאים. הם הלכו ביחד כאשר לפתע התובעת נפלה. מישהו מהקהל שהיה במקום הזמין אמבולנס אשר לקח את התובעת לבית החולים.

בעלה של התובעת טען בעדותו כי השניים לא תמכו זה בזה בצעידתם ולא שילבו ידיים. הם אינם הולכים הרבה באותו מקום.

כאשר הוצגו בפני העד התצלומים של האזור בו נפלה התובעת, הצביע העד על מקום נפילתה. לעדותו, מדובר במרצפות פגומות שמונחות באופן פגום. העד הכחיש את האפשרות לפיה הוא מצביע על המקום, שעה שיתכן שמדובר במקום אחר בו נפלה התובעת, רק משום שבמקום עליו הצביע המרצפות לא אחידות. לעדותו, הוא זוכר בדיוק את המקום שבו התובעת נפלה.

החתן של התובעת מסר בתצהיר העדות הראשית, כי למחרת הנפילה הגיע אליו בעלה של התובעת וביקש ממנו להתלוות למקום האירוע על מנת לצלם את המקום. בעלה של התובעת הצביע על המפגע, והוא צילם את התמונות, אשר הוגשו לתיק בית המשפט.

לגבי נסיבות האירוע מסר העד בעדותו בבית המשפט, כי למיטב ידיעתו התובעת ובעלה הלכו ביחד לרופא ובדרכם נפלה התובעת. לגבי מועד צילום המקום, העד מסר כי בטוח שמדובר ביום למחרת התאונה. העד ציין בתצלום שהוצג בפניו את המקום שעליו הצביע בפניו בעלה של התובעת כמקום הנפילה. לעדותו, שאל את בעלה של התובעת האם הוא בטוח שזה המקום, ונענה כי זהו אכן המקום, גם לפי סימנים של 3 שורות מרצפות אחרי שורת מרצפות אדומה וקרוב לפח הזבל.

מטעמה של הנתבעת לא הוגשו תצהירי עדות ראשית ולא זומנו למתן עדות עדים כלשהם.

לאחר שבחנתי את עדותם של העדים מטעם התובעת הגעתי למסקנה לפיה יש לקבל את עדותם. כל העדים, ובפרט התובעת ובעלה, עשו רושם של עדים אמינים ועדותם היתה מהימנה. התרשמתי, כי העדים השיבו תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוצגו להם ותארו כמיטב זיכרונם את האירוע.

על כן, יש לקבוע כי התובעת אכן נפלה בנסיבות ובמקום שתוארו בתצהירי העדות הראשית ובעדויות העדים שהעידו בפני בית המשפט.

אני מקבל את עדותם של התובעת ושל בעלה לגבי נסיבות האירוע, ובכלל זאת לגבי הגורם לנפילתה של התובעת במקום.

אף אם תצהירו של הבעל הוגש באיחור ואף אם לא הוזכר בשלבים קודמים כמי שהיה נוכח באירוע ביחד עם התובעת, הרי שאין בכך כדי לשנות מן המסקנה, לפיה עדויותיהם של התובעת ושל בעלה היו ברורות, עקביות ומהימנות, ואף נתמכו באופן כללי בעדותו של העד הנוסף (שעובדת היותו החתן, אינה מבטלת בפני עצמה, את משקל עדותו).

אני מקבל את עדותם של הבעל והחתן לגבי המועד והנסיבות שבהן צולמו התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט וקובע כי אלו אכן משקפות את מקום נפילתה של התובעת.