כהן נ' עוזרי

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 20.6.11 ארעה תאונת דרכים, בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העיד בפני התובע, כמו כן העיד הנתבע, ואיש איש מסר את גרסתו, וראיותיו.

השאלה הצריכה בענייננו, מי אחראי לקרות התאונה, האם הנתבע נהג באופן רשלני, או האם התובע עבר נתיב שלא כדין.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובע, התובע נסע עם רכבו בנתיב נסיעתו, עבר מנתיב ימני לנתיב השמאלי כדין, תוך כדי איתות שמאלה, לפתע הגיח במהירות מופרזת הנתבע, ופגע בצדו השמאלי אחורי של רכב התובע.

לשיטתו, הנתבע אחראי לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

לטענת ב"כ הנתבע, מיקום הנזק ברכב התובע מלמד כי התובע לא עבר נתיב, אלא היה במהלך מעבר מנתיב לנתיב.

לשיטתה, התובע לא הצליח לעבור מנתיב לנתיב, אצה לו הדרך, ועל כן נפגע בצד הרכב.

לאור האמור מבקשת לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:

כפי שצוין על-ידי בפתח הדברים, סלע המחלוקת בענייננו, נסובה סביב השאלה האם התובע עבר נתיב כדין, והנתבע הוא האחראי לתאונה, אם לאו?

כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע.

גרסתו של הנתבע נמצאה בעיני אמינה ומהימנה, והיה לה על מה לסמוך.

בקצירת האומר, הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, הינה מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית-המשפט. בית-המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך עדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א – 1970).

ברי הורא שבית-המשפט צריך לתת תשומת ליבו לדרך בה מוסר העד את עדותו, אם בצורה שוטפת ומסודרת, אם בביטחון או בהיסוס. אך התרשמות זו, ראוי לה שלא תעמוד לבדה, אלא במסגרת המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון והשכל הישר.

בענייננו, העיד התובע כי עמד בנתיב הימני, אותת על מנת לעבור לנתיב השמאלי, הדגיש כי הסתכל טוב ושלא נסע במהירות גבוהה. כמו כן הוסיף ואמר (עמ' 1): "הרכב שלי היה כבר שלושת רבעי בנתיב ואפילו יותר". ובהמשך ציין: "... וכאשר עברתי לנתיב השמאלי נפגעתי".

לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית השיב כי הנתבע פגע בו מאחור.