כהן נ' סלע

החלטה

המבקש עותר לביטולו של פסק דין, שקיבל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעתו קטנות, לאחר שלא באה תשובתו של המבקש לבקשה. המבקש טוען, כי המשיב הגיש ערעור, בעוד שאין הוא זכאי להגישו, כי אם לאחר נטילת רשות. הוא טוען עוד, כי הערבון לא הופקד במועדו. הוא מוסיף וטוען, כי לא קיבל לידיו את החלטות בית המשפט ושאר כתבי בית דין. לבסוף הוא טוען, כי סיכויי הערעור הינם קלושים.

עיינתי בבקשה, ולא ראיתי בה כל ממש. ראשית, המשיב הגיש בקשת רשות ערעור ולא הודעת ערעור. אינני מבין מנין נלקחה הטענה, כי הוגש ערעור. טענת סרק זו נדחית, אפוא.

הטענה בדבר אי הגשת ערבון בזמן אין בה ולא כלום. בהחלטתי ציוויתי על המבקש ליתן את תשובתו, בתוך 30 ימים מיום שיקבל הודעה על הפקדת הערבון. הודעה זו נמסרה לו, כפי שעולה מתצהירו של המשיב, שהונח לפניי עובר למתן פסק דין. משקיבל את ההודעה לידיו – היה על המבקש להשיב לבקשת הרשות לערער. הוא לא עשה כן, ולכן ניתן פסק דין.

הוא טוען עוד, כי לא קיבל לידיו כתבי בית דין, כי אם מכתבים נלווים, שלא צורף להם דבר. ובכן טענה זו היא טענה עובדתית, שצריך היה המבקש לאששה בתצהיר, אלא שתצהיר לא צורף לבקשתו. מנגד טען המשיב, בתצהיר שהגיש בשעתו, כי מסר לידי המבקש את כתבי בית הדין. משכך – עומד לפניי תצהירו של המשיב, ואין לו תשובה בתצהיר מאת המבקש, ולכן אין המבקש יכול להיבנות מטענה כאילו לא קיבל לידיו את כתבי בית הדין.

משלכך הגענו, איננו צריכים עוד לטענותיו של המבקש לגופה של בקשת רשות ערעור. מכל מקום, למעלה מן הדרוש ובקצירת האומר אציין, כפי שציינתי בפסק הדין, פסק הדין של בית המשפט קמא איננו יכול לעמוד, משום ההתעלמות מקביעותיו של אותו בית משפט בפסיקתו משנת 2009.

הבקשה לביטולו של פסק הדין נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובת המשיב – לא אתן צו להוצאות לזכותו. עם זאת, כיוון שהנני רואה בקשה זו כבקשת סרק, שנטענו בה טענות חסרות שחר, כגון הטענה כי הוגשה הודעת ערעור ולא בקשת רשות לערער, ושלא נתבססה בתצהיר אף שנפרשו בה טענות עובדתיות, הנני מחייב את המבקש לשלם לאוצר המדינה הוצאות בקשתו בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ו אדר ב תשע"א, 21 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: