כהן נ' מור ואח'

פסק דין

כללי

1.בתביעתו עותר התובע לחייב את הנתבעים (בני-זוג נשואים) להשיב לו סך מצטבר של 900,000 ₪ (קרן), אשר לפי הנטען קיבלו בשנים 2001 ו- 2002, כהלוואות שטרם הושבו. הסכום הענק ברובו (700,000 ₪) ע"י גב' אסתר כהן ז"ל – התובעת המקורית בהליך דנא, אשר התובע נכנס לנעליה כיורש. בנוסף נתבעה השבה של 200,000 ₪, שנמסרו לנתבעים מכספי התובע עצמו, ולבקשת המנוחה. הצדדים הם קרובי משפחה, בהיות התובעת המקורית דודתם של התובע ושל הנתבעת.

2.הנתבעים הודו בקבלת סך של 900,000 ש"ח, ואולם טענו כי דובר במתנה שהמנוחה העניקה לנתבעת, כאחייניתה האהובה, וזאת משום שהיא עצמה היתה ערירית, וביקשה לעזור לנתבעת כ"אם שניה". הנתבעים הכירו בכך שהתובע זכאי להחזר של 200,000 ₪ עבור כספו, ואולם טענו כי המנוחה היא זו שצריכה היתה להחזיר לו, וכי ניתן להניח שגם דאגה לבצע את ההחזר.

3.המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית, ונסבה על טיבן של העברות הכספים לנתבעים.

4.במישור הדיוני: מטעם התביעה הצהירה גב' כהן ז"ל וכן התובע מר פנחס כהן. מר כהן נחקר על תצהירו. התובעת נחקרה חלקית על תצהירה; חקירתה הופסקה לבקשת בא-כוחה, על רקע מצבה הבריאותי, ובהסכמת ב"כ הנתבעים (ר' פ' דיון מיום 7.3.2010, בע' 4-3). למרבה הצער, התובעת נפטרה בטרם הושלמה חקירתה. בהסכמת הצדדים, הוגשה חקירת המנוחה בבית המשפט המחוזי בת"א בהליך אחר שבין הצדדים (ת.א. 1123/08, בפני כב' הש' ע' ברון; ר' פ' חקירה מיום 10.11.2008 בתיק המוצגים).

מטעם הנתבעים הצהיר כל אחד מהם. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

5.להלן אבחן את השאלה העומדת על הפרק: מתנה או הלוואה?

דיון

6.התובעת הצהירה כי העניקה לנתבעים הלוואה, וזאת לאחר ש"הנתבעים פנו אלי וסיפרו לי שאין להם דירה ושהם חפצים לרכוש את הדירה בה הם מתגוררים בשכירות חודשית" (ס' 11 לתצהירה). לדבריה, "הנתבעים אמרו לי שאין להם את הכסף הדרוש לרכישתה של הדירה וביקשו ממני להלוות להם את הסך של 400,000 ₪, כשהם מבטיחים להשיב לי סכום זה מתוך התמורה שתתקבל אצלם ממכירת הדירה אותה הם ירשו מבתיה [אם הנתבעת] אשר נמצא בבנין חן, בכיכר הדוידקה ברחוב יפו בירושלים" (ס' 12 לתצהירה).

7.התובעת הצהירה שהעניקה לנתבעים סדרת הלוואות כדלקמן:

א. "ביום 13.6.01 הילוותי לנתבעים את הסך של 400,000 ₪ כשאני מושכת סכום זה מחשבון הבנק שלי" (ס' 13 לתצהירה);

ב."ביום 5.6.02 הילוותי לנתבעים את הסך של 250,000 ₪" (ס' 17 לתצהירה);

ג.במחצית יולי 2002, התובעת העבירה לנתבעים 50,000 ₪, ומר כהן – 200,000 ₪. התובעת הצהירה: "כעבור כחודש הנתבעים פנו אלי פעם נוספת והודיעו לי כי הם מסרו שיק אישי שלהם בסך 250,000 ₪ לפקודת המוכר... הם הוסיפו וסיפרו לי שבמידה והשיק לא יכובד על ידי הבנק שלהם, העסקה של הרכישה של אחת מהדירות או של שתיהן עשויה להתבטל... ולאחר שהם התחננו והפעילו עלי לחץ להלוות להם סכום נוסף של 250,000 ₪ הודעתי להם כי אין לי 250,000 ₪, אלא רק סכום של 50,000 ₪... פניתי לאחייני פיני כהן [התובע] וביקשתי ממנו כטובה אישית שהוא ילווה לנתבעים את הסך של 200,000 ₪ ושבתמורה הוא אף יקבל ריבית כמקובל בבנק" (ס' 18, 19, 21 לתצהירה). ובהמשך: "אחייני פיני כהן הסכים לבקשתי ובהתאם ידוע לי כי הוא העביר אל הנתבעים ביום 16.7.02 את הסך של 200,000 ₪... ביום 15.7.02,... אני העברתי לחשבונם של הנתבעים את הסך של 50,000 ₪" (ס' 23-22 לתצהירה).

8.מר כהן אישר כי "אסתר התקשרה אלי ושאלה אותי אם אני יכול למשוך מתוך הכסף שיש לי 200,000 ₪ ולהלוות אותם לאסנת ואברהם וזאת על מנת שהם יוכלו לרכוש דירה. ... אני ידעתי שאסנת חשובה לאסתר מאוד ושיחסיהם היו כשל אמא ובת ולכן ובשל יחסי הקרובים עם אסתר ורצוני לספק אותה, הסכמתי להלוות לאסנת ואברהם את הסך של 200,000 ₪ שהיו לי בבנק..." (ס' 9, 11 לתצהירו). בחקירתו הסביר: "היה לי כסף של הגירושין ואסתר ביקשה ממני להלוות לאבי ולאוסי את הכסף שלי מפני שהם קנו דירות או דירה ונתנו שיק ערבון ובמידה והם לא ישלמו את הכסף של השיק הם יפסידו כסף מהכסף שהם שילמו מערבון על הדירה" (פ' ע' 6 ש' 30-28).

9.הנתבעים הודו כי קיבלו את הכספים הנ"ל ובמועדים שפורטו בתצהיר התובעת. הנתבעת סיפרה כי "אסתר התייחסה אלי כבתה" (ס' 8 לתצהירה), וכי "היה ברור, כי משעה שאמי הלכה לעולמה, אסתר תיכנס לנעליה בכל הקשור לדאגה אלי" (ס' 11 לתצהירה). הכספים, לשיטתה, התקבלו בנסיבות כדלקמן:

א."מיד בתום השבעה על המנוחה [אם הנתבעת], יצרה אסתר קשר וביקשה מספר חשבון בנק. מספר ימים אח"כ ביום 13.6.01 הופקד על ידה סך של 400,000 ₪, ובנוסף העבירה לי תכשיטי זהב בכמות לא מבוטלת וכן 6,000 דולר במזומן שלדבריה היו של המנוחה" (ס' 12 לתצהירה; ס' 12 לתצהיר הנתבע).

ב.כשנה לאחר מכן, בשנת 2002, "שיתפנו אותה בתכנון לרכישת דירה והיא [אסתר] מצידה העבירה לנו סך של 250,000 ₪ בשני מועדים" (ס' 13 לתצהיר הנתבעת; ס' 13 לתצהיר הנתבע).

ג.אחד התקבולים, בסך 200,000 ₪, התקבל ביום 16.7.2002 מהתובע: "במהלך סגירת העסקה [רכישת דירה], התענינה אסתר כמה כסף דרוש להשלמת העסקה, הערכנו כי אנו זקוקים לסכום נוסף של 200,000 ₪. אסתר מצידה אמרה שהיא תעביר את המימון הנדרש, אך מכיוון שכרגע אין לה כסף נזיל, בכוונתה לפנות לפנחס כהן אחיינה... זאת מאחר ויש לו כרגע את הסכום הנדרש והיא זו שתדאג להחזיר לו את הכספים. בקשתה היחידה היתה שנשלם לו את סכום הריבית שהיה מקבל במידה והכסף היה מופקד בבנק" (ס' 14 לתצהיר הנתבעת; ס' 14 לתצהיר הנתבע; ור' העברה בנקאית – נספח ב'4 לתצהיר התובע). באותה הזדמנות, הנתבעים קיבלו מאסתר ז"ל גם סכום של 50,000 ₪ (ר' עדותה בפ' ע' 28 ש' 9-7, וש' 15-14).

10.הנתבעים טענו כי התכלית של העברות הכספים היתה עזרה ומתנה: "בשום שלב לא דובר על כך שהכספים האלה הם הלוואה, היה ברור שכספים אלה העברו מכח הכספים של אמי המנוחה שאסתר החזיקה. אין כל ספק כי במידה והיה מדובר על הלוואה לא היינו לוקחים כין אין לנו את האמצעים להחזיר סכומים כאלה" (ס' 15 לתצהיר הנתבעת; ס' 15 לתצהיר הנתבע). ואולם, תשובות הנתבעת בחקירתה, בסוגית שייכות הכספים לאמה המנוחה, סבלו עמימות; כגון שאמרה: "אני חושבת שזה קשור לתכנית החסכון שהשתחררו לה, או לחשבונות בנק של אמי אולי אפילו, לא יודעת למה היא נתנה 400,000 ₪" (פ' ע' 18 ש' 25-24). הנתבעת הודתה שאינה יכולה להצביע על סכום הכסף שאמה נתנה לאסתר: "אני לא יודעת, אתה רוצה שאעשה הערכה? אני מעריכה שבסביבות 150,000 ₪ אך אני לא יודעת... אני מאמינה שהיו גם [כספים] אחרים כאלה. אבל אני לא יודעת" (פ' ע' 22 ש' 33-29). היא ציינה כי שתי הנשים, אמה ואסתר, "לא דיברו על סכומים אלא רק בקודים" (פ' ע' 23 ש' 12), ולכן "גם אני לא הבנתי כמה ניתן" (פ' ע' 23 ש' 20).