כהן נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש],התשכ"א-1961.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות עקב סירובו למסור דגימת אויר נשוף.

לפי חומר הראיות שהציגה התביעה, רכבו של הנאשם נעצר ביום 28.3.14, בשעה 04:40 לפנות בוקר. מפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול חזק, ובדיקת נשיפון העידה על אינדיקציה לשימוש באלכוהול. המבקש טען כי לא צרך משקה אלכוהולי כלשהו, אלא אך מים מינרליים.

המבקש לא צלח את בדיקת מאפיינים, שכן התנדנד במבחן ההליכה על הקו, וכן נכשל במבחן הבאת האצבע לאף. משנדרש לבצע בדיקת שכרות במכשיר הינשוף, טען המבקש כי אינו מאמין במכשיר היות ולפני שנתיים נמדדה בגופו כמות אלכוהול של 290 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, והוסיף: "תעשי לי סירוב מצדי". משמעות הסירוב להיבדק הוסברה למבקש, ואף הוסבר לו כי הכשלת הבדיקה כמוה כסירוב. המבקש הסכים לבצע את הבדיקה, ונשף שש נשיפות אך לא הוציא נפח אויר כנדרש לצורך מדידה תקינה. לפי האמור בזיכרון דברים שערכה מפעילת הינשוף, במהלך הבדיקה במכשיר הינשוף, המבקש הכניס לפיו בשני הזדמנויות שונות מטבע של שקל, וכשנדרש להוציא את המטבע, הכניס לפיו נייר. המבקש סרב לבצע נשיפות נוספות ואמר "אני מוכן לשבת עליך שבוע" והוסיף " אני מוכן לשבת עליך בבית סוהר", והמשיך בניבולי פה. בשעה 05:40 מולא דוח העיכוב, ובשעה 06:10 נערך בשטח שימוע בנוגע לפסילה המנהלית על ידי קצין, כשהמבקש מסר במהלך השימוע: "אני בעיני לא שתיתי".בשעה 06:20 נערך שימוע בנוגע להשבתת הרכב, והמבקש טען כי במסגרתו "אין השבתת רכב, אתה לא תיקח את האוטו, מי אתה, אני אקרע את החולצה"

בדיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית טען בא כוח המבקש כי המבקש לא הצליח לנשוף די אויר עקב מחלת האסטמה ממנה הוא סובל, והציג אישו רפואי מיום 30.3.14 לאימות טענה זו. עוד נטען כי השוטרים התנהגו אל המבקש באופן אלים לאחר שנוכחו כי בעברו הרשעה קודמת בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וסירבו לאפשר למבקש לבצע בדיקת דם על מנת להוכיח כי אינו שיכור, למרות שהמבקש ביקש בדיקה כזו. עם שחרורו על ידי המשטרה, פנה המבקש לקופת חולים, והופנה לחדר מיון לשם ביצוע בדיקת דם. בבדיקת דם שנערכה למבקש בבית חולים מאיר בכפר סבא, נמצא כי בדמו אלכוהול בכמות של 12.9 מיליגרם. לפיכך נטען כי יש בתוצאות בדיקת הדם כדי לסתור את חזקת הסירוב, ולהעיד כי המבקש לא היה שיכור בעת נהיגתו.

מחומר הראיות עולה לכאורה כי הטיפול בעניינו של המבקש הסתיים בשעה 06:20 בבוקר עם ביצוע השימוע על ידי הקצין. לפי המסמכים שהוגשו מטעם המבקש,התייצבותו בקופת חולים הייתה בשעה 09:22 בבוקר, ובחדר מיון בבית חולים התייצב בשעה 10:18 בבוקר לצורך נטילת דגימת הדם. מכאן עולה כי בדיקת הדם ניטלה מהמבקש זמן ניכר לאחר נהיגתו, היינו לאחר עבור חמש שעות וארבעים דקות משעת הנהיגה.

ב- ע"פ 5960/09 גיוי קורקורשולי .נ. מדינת ישראל, באותו מקרה ניטלה מהמערער דגימת דם שש שעות לאחר התאונה על פיה נמצא בדמו ריכוז אלכוהול של 15 מ"ג לכל 100 מ"ל דם. בית המשפט המחוזי ערך חישוב, כשליתר זהירות הסתמך על ההנחה כי המערער נמנה על אלה שמפרקים אלכוהול בערך הנמוך ביותר, והגיע למסקנה כי בעת התאונה היו בדמו של המערער 63 מ"ג לכל 100 מ"ל דם, ומכאן שנהג בשכרות.

בית המשפט המחוזי השתית את מסקנתו אודות שכרותו של המערער על ממצאים נוספים כגון, גרסתו הפתלתלה לעניין שתיית האלכוהול, התרשמות הרופאים כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול, וריח האלכוהול שנדף ממנו.

בית המשפט העליון מצא כי נפל פגם בכך שדגימת הדם ניטלה מהמערער זמן ניכר לאחר התאונה, אך אישר את ההרשעה, אשר נסמכה על שורה של ממצאים עובדתיים.

מכאן עולה לכאורה כי אין בדוח המעבדה של הבדיקה שנערכה בחדר מיון כדי לסתור את החזקה כי המבקש נהג בשכרות.

למצער, אני סבורה כי כישלונו של המבקש בבדיקת המאפיינים, כמו גם מאפייני השכרות שניכרו בהתנהגותו, מעידים כי לכאורה נהג תחת השפעת אלכוהול. יובהר כי בתוספת הרביעית לפקודת התעבורה, מנויה העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה,התשכ"א-1961, ולפיכך מסורה סמכות לפסילה מנהלית של רישיון הנהיגה בגין עבירה זו.

מסוכנותו של המבקש עולה מכך שזו הפעם השנייה בה מוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה תוך שימוש באלכוהול, כשהרשעתו הקודמת בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול מחודש 2/12, לא היוותה גורם שהביא להרתעתו מפני ביצוע עבירה נוספת מסוג זה.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: