כהן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול צו איסור מנהלי על שימוש ברכב מספר 6189969 מתאריך 10.1.14.

המבקשת, ציונה כהן , הינה הבעלים הרשום של הרכב.

בתאריך 10.1.14 , ביום שישי, בשעה 00:35 לערך, נהג ברכב אביתר כהן, בנה של המבקשת.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות על ידי הנהג. בדיקת נשיפה שבוצעה לו הצביעה על רמת אלכוהול של 430 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף. מפי הנהג נדף ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה רדומה, כאשר עמד התנדנד וכאשר התבקש לבצע את מבחן הליכה על הקו התנדנד , לא הצמיד עקב לאגודל וטעה בספירת הצעדים.

בתאריך 10.1.14, בשעה 2:20 נערך לנאשם שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב. קצין המשטרה החליט על מתן הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 ימים .

בנימוקי החלטתו רשם כי: "עקב חומרת העבירה החלטתי להשבית את הרכב"

לנהג הרכב רישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 3 ה"ק.

לטענת בא כוח המבקשת נפל פגם מהותי בהחלטת הקצין בכך שלא ערך לבעלת הרכב שימוע.

בנוסף, המבקשת הגיעה לתחנת המשטרה ביום ראשון ובקשה כי ייערך לה שימוע אך המשטרה דחתה את בקשתה ועל כן, הפרה הרשות המנהלית את חובתה והחלטת הקצין בטלה. המבקשת הזהירה את בנה שעה שעלה לרכבה כי במידה ויחליט לשתות, שלא ינהג או שישאיר את הרכב במקום. ב"כ המבקשת מבקש מבית המשפט להפעיל שיקול דעתו לפי סעיף 57ב'(ב)(2) ולקבוע כי המבקשת עשתה כל שביכולתה למניעת העבירה .לטענתו יש לראות בכל האמור נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה.

לאחר שבחנתי את טענת ב"כ המבקשת החלטתי הינה כדלקמן :

לעניין אי עריכת השימוע לבעל הרכב, נקבע בפקודת התעבורה כי אין חובה לערוך שימוע לבעל הרכב לצורך החלטה האם לאסור שימוש מנהלי ברכב. על הקצין מוטלת החובה לערוך שימוע לנהג הרכב בלבד.

סעיף 57א(2) לפקודת התעבורה קובע כך :

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים"

סעיף 47 לפקודת התעבורה אשר דן בעריכת שימוע לעניין פסילה מנהלית של רישיון נהיגה מחייב עריכת שימוע רק לנהג הרכב.

לפיכך, משלא נקבעה בחוק חובה לערוך שימוע גם לבעל הרכב, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין .

סעיף 57א(ד)(1) לפקודת התעבורה מטיל חובה למסור לבעל הרכב עותק מהחלטת איסור השימוש ותו לא. עצם הגשת הבקשה לביטול החלטה בתאריך 14.1.2014 מוכיחה כי המבקשת קיבלה הודעה על ההחלטה בדבר איסור שימוש ברכב.

הנוהג בו נוקטת המשטרה לפיו לנהג נמסרת הודעה על שימוע לבעל הרכב ומטילה עליו את האחריות להודיע לבעל הרכב על עריכת השימוע- הינו נוהג ראוי אשר שומר על זכויות בעל הרכב לטעון אף הוא את טענותיו בפני הקצין. אך במידה ונוהג זה לא התקיים, אין זה מוביל לתוצאת ביטול החלטת הקצין.

במקרה דנן, בוצע השימוע מיד לאחר עצירת הרכב. העבירה על ידי הנהג בוצעה בשעה 00:35, בדיקת הנשיפה בוצעה בשעה 1:07 והשימוע נערך בשעה 2:20. כאשר מתבצע השימוע במקום ובזמן בו נתפס הנהג עקב מסוכנות העבירה, אין לראות באי הודעה לבעלי הרכב על קיום השימוע משום פגם.

לאחר שניתנה החלטת הקצין ביום 10.1.14 לא היה מקום לערוך שימוע למבקשת אשר הגיעה לתחנת המשטרה, לטענתה, לאחר יומיים.