כהן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה בתא יפו וגזר דינו, אשר ביום 30.06.11 הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות, תוך עשיית שימוש בחזקת הסירוב וגזר את דינו, בסופו של יום, לפסילה בפועל בת 11 חודשים, ופסילה מותנית.

בית משפט קמא, בהכרעת דינו, נזקק בעיקר לקביעות עובדה המבוססות על מהימנות עדים שבאו בפניו. עמדת המערער הייתה שסירב לבדיקת דם בשל פחדו ממחטים.

בית משפט קמא דחה עובדתית את הטענה, לא האמין למערער שהינו מפחד ממחטים, ואכן המערער לא הביא כל ראייה או ראשית ראייה לטענתו זו, ואף בחקירתו הנגדית והראשית, אותה קראתי בעיון, לא הצליח לשכנע שהוא סובל מאותו פחד לו טען.

ההלכה היא,ש אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות עובדה ובהכרעות מהימנות של בית משפט בערכאה דיונית, ומשכך, אין כל הצדק להתערב בהכרעת הדין.

נכון שבית משפט קמא כשל בלשונו בגזרו את הדין, באמרו "ייתכן כי הנאשם לא היה שיכור בעת ביצוע העבירה", ברור על פניו שעסקינן בטעות לשונית בלבד, משום שהרי בית משפט קמא, כאמור, הרשיע את המערער בעבירה בה הואשם.

אין מקום להתערב בהכרעת הדין וגם בגזר הדין, אשר גזר לו למערער פסילה בפועל לתקופה הפחותה ממחצית עונש פסילת המינימום הקבועה בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

הערעור, על כל חלקיו, נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: