כהן נ' ליודובינסקי

החלטה

בפניי בקשתה של התובעת כי אעיין מחדש בהחלטתי מיום 13.04.2014.

עיינתי בבקשת התובעת כאמור ולא ראיתי לנכון לשנות את החלטתי. ואלו טעמיי:

1. בקשה לעיון חוזר אינה הליך הקיים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") אלא היא יציר הפסיקה.

החלטתי מיום 13.04.2014 הינה החלטת בינים שאינה מהווה מעשה בי-דין ואין אפוא כל מניעה כי אדון בעניין מחדש.

עם זאת, הפסיקה קבעה, וכך מתחייב מהשכל הישר, כי הבסיס לעיון חוזר בהחלטה שניתנה יהיה שינוי נסיבות. רק במקרים נדירים וכאשר מתברר לבית המשפט כי שגה בהחלטתו ניתן לדון מחדש בבקשה אף ללא שינוי נסיבות.

ראו לעניין זה את שנאמר בע"א 3604/02, אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח', מפי כב' הנשיא א. גרוניס בהאי לישנא:

"כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין,פ"ד יט(1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה(י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 774). אולם, אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית(ע"א 37/68 הנ"ל; ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537). "

2. אין בבקשת התובעת כל נסיבות חדשות ואיני סבור כי המקרה שבפניי הינו אחד מאותם מקרים חריגים אליהם כיוונה הפסיקה.

3. ועם זאת, אתייחס לטענות התובעת לגופן.

התביעה, הן בנוסחה המקורי והן בנוסחה המתוקן, נמסרה, כנטען ע"י התובעת, לנתבעת בשני מועדים שונים. אין חולק כי לא הוגש כתב הגנה בתיק.

בהחלטתי מיום 13.04.2014 נדרשה התובעת להמציא תצהיר של פקד המסירה שיאשר כי ביחד עם כתב התביעה נמסרה לנתבעת הזמנה לדין.

על כך הגיבה התובעת בבקשתה לעיון חוזר ולטענתה אין היא חייבת לצרף לכתב התביעה הזמנה לדין וזאת לנוכח לשונה של תקנה 215י לתקנות.

ב"כ התובעת מבקש ללמוד מכך כי לא צוין בתקנה האמורה כי יש להמציא הזמנה לדין כי ניתן להמציא את כתב התביעה ללא הזמנה לדין.

בבקשתו מפנה ב"כ המלומד של התובעת לאמור בתקנה 203 לתקנות.

4. לטענת התובעת, מאחר ובתקנה 215י לתקנות לא צוין כי יש להמציא הזמנה הרי שהיא פטורה מהמצאת הזמנה לדין.

עוד טוענת התובעת כי התביעה המוגשת לפי פרק ט"ז 4 לתקנות אינה תביעה בסדר דין רגיל ועל כן אין תחולה לתקנה 18 לתקנות.

לא אוכל לקבל טענות אלו.

אכן, תובענה לפי פרק ט"ז 4 אינה תובענה בסדר דין רגיל. על כך אין חולק.

אלא מאי? תקנה 18 לתקנות, והתקנות הן הבסיס החוקי עליו נסמך בית המשפט, מציינת כי "בהגשת תובענה שאינה בסדר דין מקוצר...".