כהן נ' כהן

פסק דין

שני תיקים אלה הם למעשה תביעות הדדיות בשל אותה מערכת יחסים.

כדי למנוע בלבול ייקראו הצדדים בשמותיהם הפרטיים.

יוער כי התביעות החלו דרכן בתביעתו של שמעון ותביעה שכנגד של משה. כיוון שתביעת שמעון נמחקה חזר שמעון והגיש תביעה חדשה, ומכאן שני התיקים אשר אוחדו.

משה הינו הבעלים של דירה אשר ביקש לעשות בה שיפוצים והוא שכר את שירותיו של שמעון לשם כך.

התקשרות זו היא הרקע לסכסוך דנן.

במהלך ההליך הגישו הצדדים תצהירים ונחקרו בחקירה נגדית. כמו כן מונה מומחה מטעם בית המשפט אשר נתן את חוות דעתו ונחקר עליה.

המחלוקות בין הצדדים הן בכל דבר אפשרי – הן לעניין ביצוע העבודות ובכלל זאת בדבר עבודות נוספות. הן לעניין מועדים. הן לעניין תשלומים ובכלל זאת קיזוזים ועוד.

בטרם אתייחס לטיעונים השונים של הצדדים, אעיר כי קשה מאוד היה לדלות מתוך טיעוני הצדדים את המידע הנחוץ לשם הכרעה במחלוקות השונות שבתיק. הערה זו רלוונטית בעיקר לטיעוני משה, שאינם יוצרים משנה סדורה וברורה, כפי שיפורט להלן.

עובדות מוסכמות

בשל המחלוקות הרבות, העובדות המוסכמות הן מצומצמות.

ביום 02/07/2003 התקשרו הצדדים בהסכם שהוא הצעת מחיר, אשר הכין שמעון (להלן: "ההסכם" (נספח א')). ההסכם צורף לתצהירי הצדדים (סעיף 3 לתצהיר המתוקן של משה וסעיף 3 לתצהיר שמעון).

על פי ההסכם היה על משה לשלם לשמעון סך של 140,000 ₪ בתוספת מע"מ, שעמד אז על 18%. כלומר, סך של 165,200 ₪, עבור העבודות אשר פורטו בהסכם.

עוד עולה מן ההסכם כי על שמעון לסיים את העבודות בתוך 45 ימים.

אין מחלוקת כי במהלך העבודה נתבקש שמעון לבצע עבור משה לפחות עבודה אחת נוספת של ריצוף הכניסה לבית (סעיף 5 לתצהיר משה).

שמעון טוען כי היו עבודות נוספות שהוא נתבקש לבצע וכי הוא זכאי לתשלום בעבורן. על כך יורחב בהמשך.

לעניין התשלומים, אין מחלוקת כי שמעון קיבל ממשה תשלומים עבור עבודתו, אולם הצדדים חלוקים על גובהם של התשלומים.

אין מחלוקת כי חלק מן התשלומים שולמו במישרין ממשה לשמעון וחלקם בוצע באמצעות קיזוז בשל הוצאות אשר משה הוציא עבור שמעון, ועל שמעון היה להחזיר לו.

דומה כי בכך מסתיימות ההסכמות.

תשלומים ששילם משה