כהן נ' חסיד

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו מיום 23.11.11 של כב' רשם ההוצל"פ רט עמיעד, בתיק הוצל"פ 01-07130-97-0, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדו בתיק, לבקשת המשיב בהתאם לסעיף 14(א) לחוק ההוצל"פ.

2.הערעור הוגש כבקשה למתן רשות ערעור ואולם עפ"י תיקון תשע"א לסעיף 80(ב) לחוק ערעור על החלטה לבי סעיף 14, הינו ערעור בזכות.

ב"כ המשיב הגיש תגובה לערעור ועותר לדחייתו של הערעור, מהנימוקים המפורטים בתגובה.

ב"כ המבקש הגיש תשובה מפורטת לתגובתו של המשיב ובה חוזר על נימוקי הערעור ואף מתייחס לטענות המשיב בתגובתו.

3.התשתית העובדתית בעיקרה לא שנויה במחלוקת.

המבקש עלה עם משפחתו לארץ מצרפת בשנת 1995, התגורר במרכז קליטה והקים עסק עצמאי לפרנסתו.

העסק כשל והמבקש צבר חובות, לרבות למשיב, עבור סחורות שסופקו ובשנת 1997 עזבו המבקש ומשפחתו את הארץ ושבו לצרפת, תוך שהמבקש מותיר בארץ חובות.

במהלך השנים ביקר המבקש בארץ מספר פעמים מועט, כפי העולה ממסמך משרד הפנים שצורף לערעור.

החוב למשיב לא נפרע ואף לא חלק ממנו ובבקשתו לא מציע המבקש תשלום או הסדר תשלומים.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את הטיעונים, מצאתי שאין להתערב בהחלטתו של הרשם הנכבד ודינו של הערעור להידחות. הבסיס לצו עיכוב יציאה מן הארץ, מכח סעיף 14 לחוק, הינו שיש יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו.

בענייננו, המבקש עזב את הארץ ולא פרע את החוב ואף לא מציע דרך כיצד יפרע את החוב או יבטיח את פרעונו.

5.המבקש סומך בקשתו על זכותו לתנועה חופשית , זכות חוקתית מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועל היותו תושב ואזרח צרפת לפני שעלה לארץ ולאחר שעזב, מזה 14 שנים.

ואולם, מול זכותו של המבקש לחופש התנועה, עומדת זכותו הקניינית של המשיב לקבל את שנפסק לטובתו וכן את האינטרס הציבורי שפסקי דין של בית המשפט יכובדו ויוצאו לפועל.

באיזון השיקולים יש משקל נכבד לעובדה, כי החוב נוצר בארץ בעת מגוריו של המבקש בארץ וחזרתו לצרפת אין בה כדי לבטל את החוב. העובדה שכיום המבקש הוא תושב חוץ איננה שוללת כשלעצמה את הסמכות לעכב את יציאתו מן הארץ.

שונה מעמדו של המבקש מזה של תושב חוץ, עובר אורח בארץ, שכן במקרה של עובר אורח החסר כל זיקה לארץ, הנטייה תהיה שלא לעכב יציאתו.

6.אם תתקבל בקשתו של המבקש, עלול להיווצר מצב בו אזרח ישראלי היוצר חובות בארץ ועוזב כשאין לו נכסים בארץ להבטחת חובו, יסכל כל אפשרות של ביצוע פסה"ד, מצב שאיננו מידתי כלפי נושיו.

בשקלול זכותו של המבקש לתנועה חופשית מחד, אל מול זכות הקניין של המשיב מאידך, נסיבות הענין מטות הכף לטובת זכותו של המשיב הממתין שנים רבות לפרעון החוב.

בנסיבות הענין עולה, כי יציאתו מן הארץ של המבקש תמנע וללא ספק תכביד על האפשרות לגבות את החוב.

7.לענין זכותו של הנושה-המשיב ואינטרס הציבור, ראה רע"א 1667/07 ציון דדון נגד רפא"ל (פורסם בנבו).