כהן נ' ויינשטיין

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התביעה היא על סכום 16,240 ₪ ועניינה תשלום דמי תיווך.

התובע הוא מתווך ולטענתו הנתבעת התחייבה בפניו לתשלום דמי תיווך, ואולם לא שילמה את הסכום האמור.

בשל אופייה של התביעה, גודל הסכום ועל מנת לחסוך בהוצאות, הסכימו הצדדים לקיים ק.מ. מורחב, אשר ישמש דיון סופי, וזאת לאחר הגשת תצהירים וישיבה זו התקיימה בתאריך 25.11.13 לאחריה הגישו הצדדים, עקב קוצר הזמן, סיכומים בכתב וצירפו פסיקה לעיוני.

כאן המקום לומר, כי הנתבעת התנגדה בצדק לצירוף מסמכים שלא היו חלק מתיק ביהמ"ש ואשר צורפו ע"י התובע לסיכומיו. לא נתתי למסמכים אלה כל משקל ולמעשה הוצאתי אותם מתיק ביהמ"ש.

בעדותו הקצרה בביהמ"ש מיום 25.11.13 העיד התובע מר אלי כהן:

"הגברת ובעלה יצרו איתי קשר ורצו לראות את הדירה המדוברת. היא קבעה איתי פגישה בדירה. תאמתי את זה עם השוכר שגר בדירה. זה היה ב- 14:00. קבענו ליד הבית. הוצאתי לה את הטופס של התיווך, אמרתי לה במפורש את הדירה, הקומה, היא חתמה לי וראינו את הדירה".

בתשובה לשאלה מדוע לא הביא לעדות את מי שגר בשכירות השיב: "הוא אמר לי שהוא לא יכול לזכור מאחר שהיו אצלו הרבה אנשים שראו את הדירה".

בתשובה לטענת הנתבעת שהיא ראתה את הדירה קודם לכן באמצעות מתווך אחר, שלו שילמה גם דמי תיווך ושמו גם כן אלי כהן, ענה שזהו שקר וכזב וכי הוא זה שפרסם את הבית (ביד 2) כאשר היתה לו בלעדיות.

הוא אישר לביהמ"ש, כי מלבד להראות את הדירה לנתבעת, לא ביצע פעולות נוספות לצורך קניית הדירה ע"י הנתבעת.

עוד טען, כי הנתבעת הנוכחית חתומה בפניו ואילו בעלה של הנתבעת חתום ע"י המתווך האחר. לטענתו, דבר זה נעשה על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך.

הנתבעת מצידה העידה כדלקמן:

"שנינו ראינו את הדירה ביחד בערב (הכוונה לה ולבעלה – הערה שלי השופט ע. נווה) אני לא זוכרת אם שנינו חתמנו או רק אחד. לא אני פניתי לתובע כדי לראות את הדירה. אני לא גרה בעכו אלא בקרית ים. הוא החתים אותי בחנייה. אין לי איך לזכור איזה בית זה – 29,26,25. כשהתחלנו להתקרב לבלוק שאלתי אם זו דירה בקומה 6, הוא אמר כן. אמרתי תודה ראיתי. אני לא ידעתי שהוא הולך להראות לי את הבית הזה בדיוק. עשיתי טעות שלא לקחתי את המסמך שחתמתי לגבי הדירה הזאת. זה שיעור לחיים. אמרנו שאנחנו באים לקחת את המסמך והוא אמר שהוא קרע את המסמך ומהטיפשות שלנו לא התעקשנו על זה. אלי כהן המתווך האחר הראה לנו את הדירה ערב לפני כן".

הנתבעת הדגישה בעדותה, כי לא עלתה עם התובע לאותה דירה ואולם טעתה שלא לקחה ממנו את הטופס. עוד ציינה, כי למעשה המתווך השני היה איתה באותה דירה אשר נרכשה על ידה שלוש פעמים, לקח אותם לעורכי דין, כאשר ליווה אותה לאורך כל הדרך והוא גם זה שמגיע לו דמי תיווך.

העיד בעלה של הנתבעת, מר לאוניד ויינשטיין ולמעשה עדותו היתה עדות מפי השמועה, וזאת ביחס למחלוקת העובדתית בין התובע ובין הנתבעת לעניין הבית נשוא כתב התביעה, כדלקמן:

"התובע אומר שהוא העלה את אשתי ביום שחתמה, הראה לה את הדירה והשוכר ראה אותה. אני משיב על זה שלא הייתי שם אבל אני יודע ממה שאשתי סיפרה לי בטלפון שהיא נפגשה עם המתווך ורצה להראות לה את הדירה ואמרתי לו שמדובר בדירה שכבר ראיתי. זה היה באותו יום. אני התקשרתי לתובע שישמיד את ההסכם, הוא אמר לי "בטח, אין בעיה"".

כאן המקום לומר שבסיכומי התובע נטענת הגירסה הזו שכביכול ניתנה הסכמה מטעם התובע על השמדת ההסכם כטענה חסרת בסיס ולא הגיונית לחלוטין.

התובע מדגיש בסיכומיו, כי הטענה שלא הוצגה הדירה בפני הנתבעת ע"י התובע היא שקר גס וכי התגלעו סתירות בגירסת הנתבעת לעניין הדרך בה הגיעה אל הדירה הנוכחית.

את עיקר סיכומיו מייחס התובע לחוסר האמינות שהתגלה לטענתו בעדותו של המתווך האחר, אשר לו שולמו דמי תיווך ואשר שמו גם הוא אלי כהן. הוא הובא לעדות ע"י הנתבעת.