כהן נ' דריה ואח'

החלטה

ביום 11.10.09 החלטתי על תום קדם המשפט בתיק זה. משמעות ההחלטה היא כי כל העניינים המקדמיים תמו ולא ניתן לחזור לאחור, בוודאי לא סמוך לתחילת שמיעת ההוכחות, כפי שהדבר נעשה.

אי מילוי החלטות בית משפט מצריכה בקשה בכתב עם נימוקים, קל וחומר מקום שתם קדם המשפט, משכך הנני דוחה הבקשה. אסיים היום את שמיעת ההוכחות ואף הסיכומים כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 11.10.09.

ניתנה והודעה היום כ"א טבת תש"ע, 07/01/2010 במעמד הנוכחים.

מאיר שנהב, סגן נשיא

החלטה

טענות שיש למי מהצדדים באשר לעדות שמיעה, סברה, הרחבת חזית וטענות משפטיות שנטענו בתצהירי העדות, תטענה בסיכומים והחלטתי תנתן בפסק-הדין.

אין צורך בהתנגדות פרטנית וזכויות הצדדים תשמרנה באשר להתנגדות, גם ללא פרוט התנגדותם בשלב זה.

מקבל ההתנגדות באשר לצרוף תיק המשטרה. אין מקום להוכיח מהימנות של תובע באמצעות תיעוד נכות שנערך מחוץ לכותלי ביהמ"ש לפיכך אתעלם מתיעוד זה. למען הבהרה אוסיף כי אתעלם רק מעדותו של התובע ולא מיתר התיעוד.

אישורי מחלה ניתן לצרף לעדות של התובע ולפיכך דוחה ההתנגדות בגינן. מקבל ההתנגדות באשר למסמך מיום 27.8.09 בדבר העדרות מהעבודה ואי תשלום שכר בגין העדרות זו. אסתפק בעדותו של התובע על כל המשתמע מכך, אם אאמין לעדות זו.

ניתנה והודעה היום כ"א טבת תש"ע, 07/01/2010 במעמד הנוכחים.

מאיר שנהב, סגן נשיא

פסק דין

1.לפניי תביעה לחיוב הנתבעות לפצות את התובע בגין נזקי גוף, שנגרמו לו, לטענתו, בעטיה של תאונת דרכים שאירעה, לטענתו, ביום 20.6.08.

2.התובע לא טען להיוותרות נכות צמיתה ומיקד תביעתו בפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר ופיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

3.הנתבעות כפרו באחריותן לפיצוי התובע. אין מחלוקת באשר לחיסוי הביטוחי של נתבעת 2. הנתבעות טענו כי נתבעת מס' 1 לא פגעה בגופו של התובע באמצעות רכבה ולפיכך יש לדחות התביעה כנגדה ולחייב את התובע בהוצאותיהם.

4.שמעתי עדותם של שני בעלי הדין, עיינתי בתיעוד שלפניי, שמעתי סיכומי ב"כ בעלי הדין והחלטתי כדלקמן:

א.בהעדר ראיה אובייקטיבית באשר לאירוע, קרותו ונסיבותיו, יש משקל רב להתרשמות בית המשפט ממהימנות בעלי הדין ומעדותם לפניו. בחנתי היטב את שני בעלי הדין במהלך חקירתם והתרשמתי מעדותו האמינה של התובע אשר היה רגוע לחלוטין במהלך חקירתו. התובע שמר על רגיעה, מסר פרטים ככל שהתבקש, גם אם נשאל שוב ושוב לגבי פרטים אלה. לא מצאתי סתירות של ממש בין תשובותיו של התובע לבין עדותו הראשית שהוכנה בתצהיר. שינויים קטנים בגרסה באשר למרחק הדיפתו (מטר עד שלושה, או השענותו על רכב כזה או אחר, אינם מהותיים לצורך העניין). מנגד, נתבעת מס' 1 שידרה לחץ, הבחנתי ברעד בידיה ובקולה ונראה כי לשון גופה במהלך חקירתה שידרו על מצוקה כלשהי. מעבר לכך, הנתבעת 1 אישרה כי נסעה אותו בוקר בשעה האמורה באותו הרחוב ויש בכך כדי לשמש תמיכה בעדותו של התובע. נסיונה של נתבעת 1 להתחמק מאחריות בטענה כי רצתה לשמור על פרטיותה וחששה ממסירת פרטיה האישיים לתובע, לא נראים רציניים. התובע אדם מבוגר, חזותו אינה מאיימת וכל נהג חייב במסירת פרטים אם יתבקש לעשות כן, מבלי להודות בעצם האירוע ובמעורבותו בעבירה או פגיעה כלשהי.

עדותו האמינה של התובע מקבלת גם גיבוי מתיעוד רפואי שצרף, המעיד על פניה לגורמי רפואה סמוך לאירוע, תוך תלונות על פגיעה בגבו. יתכן שנתבעת מס' 1 לא חשה בפגיעה, שכן הפגיעה הייתה קלה למדי, למרבה המזל, ממראת צד בלבד בגבו של התובע ולפיכך אינני חושד בה באמירת שקר.

ב.לנוכח האמור, הנני מאמץ את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה וקובע כי על הנתבעות יחד ולחוד לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה של התאונה.

ג.התובע נשא בנטל הנדרש בדין האזרחי להוכחת הפסד השתכרות למשך חודש וחצי. מעבר לעדותו האמינה של התובע, צורפו תלושי שכר באשר לשיעור שכרו ולאי השתכרותו במחצית השניה של חודש יוני 2008. התובע העיד כי לא קיבל תלוש שכר באשר לחודש הנוסף והנני מאמין לעדות זו שהינה סבירה. מעביד איננו נותן תלוש שכר בגין חודש בו תובע איננו עובד. לנתבעות הייתה אפשרות לבדוק נתון זה ולא מצאתי ראיה כלשהי לקעקועו לפיכך התובע זכאי לפיצוי בגין חודש וחצי של העדרות מהעבודה הקשורים סיבתית לתאונה (ראה אישורי אי כושר לתקופה האמורה).

ד.מעבר לפיצוי זה, התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל ולפיצוי בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.