כהן יהודה נ' אמינות מעליות

פסק דין

התובע דורש בתביעה זו פדיון 50 ימי חופשה שנתית לשנים 2004,2005 לפי שכר יומי של 512.5 ₪ ליום ,ובסה"כ 25,625 ₪

דמי הבראה עבור 30 ימים לפי 500 ₪ ליום סה"כ 15,375 ש"ח.

מתצהיר העדות של התובע עלה כי הועסק על פי הסכם עבודה אישי זאת מיום 1.3.03 ועד 13.7.03.

בין התאריכים 1.7.03 ועד 31.12.03 המשיך להיות מועסק, כעצמאי ומ1.1.04 חזר להיות שכיר עד פיטוריו ,ביום 30.6.04.

על פי הנטען בתצהיר התובע ,בהסכם ההעסקה נקבע כי התובע יהיה זכאי ל-20 ימי חופשה בשנה ול-8 ימי הבראה לפי סכום של 500 ₪ ליום ובמועד הדיון המוקדם טען כי סיים את העבודה ב4/06 וב"כ ציין כי שכרו של התובע היה 10,250 ₪ ושווי יום חופשה הוא 394.2 ₪ .

בכתב ההגנה נטען כי התובע יחד עם 3 שותפים היו בעלי המניות ומועסקים ע"י הנתבעת .

הסכם ההעסקה שהתובע מסתמך עליו, התייחס לתקופה הראשונה ובוודאי שאינו חל בעת שהתובע חתם על הסכם הקצאת מניות, שהסדיר את היחסים בין התובע לנתבעת וביטל את ההסכם הראשון.

אותו הסכם לא חל בתקופת העסקתו של התובע החל מ1.1.04 ואילך, כאשר התובע היה בעל מניות ומנכ"ל הנתבעת. טענת התובע כי הוא זכאי ל-20 ימי חופשה ו-8 ימי הבראה בשנה אינה נתמכת בכל מסמך.

התובע אכן פוטר ב-4/2996 יחד עם 3 בעלי המניות והמנהלים האחרים שהמשיכו להפעיל את החברה ללא שכר .יתר בעלי המניות המשיכו להשקיע בחברה מכספם הפרטי בעוד התובע נמלט לחו"ל מאימת הנושים תוך התנערות מחובותיו.

טענת התובע היא, כי לא קיבל חופשה והבראה כמו יתר בעלי המניות לתקופה מ1/04 ועד 6/06 ולכן, מששאר בעלי המניות לא קבלו חופשה והבראה אין גם הוא זכאי לתשלומים אלה.

התובע,כמנכ"ל, היה זה שאחראי על ניהול פנקס חופשה והוא לא דאג לרישום ניצול חופשה אף שבפועל נעדר ימים רבים והיה אף בחו"ל במהלך תקופת העבודה הנטענת.

השכר היומי שציין התובע הוא גבוהה מהשכר של התובע ,שעמד על 5,000 -6,000 ₪ למעט בחודשים האחרונים.

דמי הבראה - השיעור הגבוה של ימי הבראה והתעריף בגינם אינו מבוסס על כל מסמך ובכל מקרה הזכאות בסיום יחסי העבודה היא לשנתיים בלבד.

הנתבעת טענה טענת קיזוז- כך שאם וככל שיפסק סכום כלשהוא לתובע יש לקזז סכום של 71,241.97 ₪, אותו נותר התובע חייב לנתבעת זאת בגין חובו לנתבעת וזאת עוד לפני חובו בגין תשלומים ששילמה הנתבעת, באמצעות בעלי המניות , לרשויות המס גם בעבור החובות של התובע.

לדיון בפני העידו התובע ומטעם הנתבעת העידו השותף הארי רוזזנצוויג ורו"ח בוקסי יוסי.

להלן הכרעתי:

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שימש בתקופה באחרונה שבגינה נתבעים חופשה והבראה כמנכ"ל הנתבעת כן אין מחלוקת כי בחברה לא נוהל פנקס חופשה ולא שולמו דמי הבראה.

המחלוקות הן –

האם הסכם ההעסקה מיום 6/2/03(להלן " הסכם 2003 ") חל על יחסי העבודה שין התובע לנתבעת בתקופת 4/04 עד סיום עבודתו עקב פיטורין.